לוגו המקרה הגרמאני
שתפו את התוכן:

המקרה הַגֶּרְמָאנִי

פרויקט מחקר מקיף מאת אריה סתיו אודות “המקרה הגרמאני”. מסע אל היבטיה הרבים של ה- DEUTSCHE GEIST רוח גרמאנית – אשר היא זו שחוללה את האסון הקטלני ביותר בהיסטוריה האנושית בשתי מלחמות עולם אשר גבו מאה מיליון קורבנות, עם שואת יהודי אירופה בשיאו.

לעיון בפרקי המחקר

על הפרויקט

המחקר נועד להציג את ייחודו של מה שאריה סתיו מכנה ”המקרה הגרמאני“. המחקר מתחקה אחר שורשי ה"יודנהאס" (JUDENHASS - שנאת יהודים) בתרבות גרמאניה דרך שורה של דוגמאות היסטוריות (פרעות ימי ביניים), רליגיוזיות (מרטין לותר), רעיוניות (קאנט - הצוו הקטגורי), כפי שציין אדולף אייכמן במשפטו, פסיכופתולוגיות (דיסוננס קוגניטיבי), ועוד…
כל אלה – וזאת בבחינת מדגם מייצג בלבד – הם אלו שהעידן הנאצי הוציא אל הפועל בשואת יהודי אירופה.
למידע נוסף אודות הפרויקט
יד ושם
היכל השמות, יד ושם. צילום: ברוך ניב, מתוך אתר פיקיויקי
אריה סתיו

על המחבר

אריה סתיו - ניצול שואה יליד אוקראינה - הוא מתרגם ועורך. טראומת השואה הצרופה בנפשו, מי ששרד את גיהנום גטאות רובנו וורשה, הביאה אותו בימים אלו, בגילו המופלג (87) להתמודד עם מחקר היסטורי של המקרה הגרמאני בניסיון לומר משהו שייתכן וחוקרי השואה העדיפו לדלג עליו, שלא להאשים את כלל העם הגרמאני בפשעי היטלר וחבר מרעיו. זאת, בנוסח אמירתו של פרידריך מיינקה (Meinecke) מבכירי ההיסטוריונים של גרמאניה שלאחר המלחמה, לפיו: "קורבנו האולטימטיבי של היטלר היה העם הגרמאני...".
למידע נוסף אודות המחבר

הפרקים

פתח דבר – תומאס לייק מול פרידריך יקלן

בפרק הפתיחה מוצגת נקודת המוצא של המחקר: ההבחנה בין פשע סדיסטי של יחיד לבין מצב שבו מנגנוני מדינה, צבא וחברה מעניקים לרצח המוני צידוק, מעמד ויעילות ארגונית. מתוך ההשוואה הזו נפתחת השאלה המרכזית של הפרק: כיצד ניתן להבין את החריגה של המקרה הגרמאני ממושגי הפשע, המוסר וההיגיון ההיסטורי הרגילים.
לפרק המלא

גרמניה – דיסוננס קוגניטיבי – הפן הפסיכוטי

פרק זה בוחן את הדיסוננס הקוגניטיבי כאחד המפתחות להבנת עולמה הרעיוני של גרמניה הנאצית. דרך שורה של דוגמאות היסטוריות, תיאולוגיות ותרבותיות, הפרק מציג כיצד עובדות ברורות נדחקו או עוותו כדי להתאים לתפיסת עולם גזענית ומיתולוגית. במרכזו עומדת השאלה כיצד חברה מודרנית ומשכילה הצליחה להצדיק תפיסת עולם גזענית ורצחנית.
לפרק המלא

המוות הוא אדון מגרמניה

פרק זה עוסק במקומו של פולחן המוות בתרבות הגרמאנית ובשיאו בתקופת הרייך השלישי. הוא עוקב אחר סמלים, מיתוסים, מסורות צבאיות ודימויי גולגולת מוות, ומראה כיצד הפכו מסימני מורשת וזהות לביטוי של אידיאולוגיית השמדה. הפרק מציב את המוות לא רק כתוצאה של המלחמה, אלא כיסוד רעיוני, אסתטי ומוסרי שהוטמע במבנה הכוח הנאצי.
לפרק המלא
מעבר לבלוג המלא