מי שהיטיב להסביר את אסון ייהודה של גרמאניה, היה אדולף היטלר, מי שהעריץ את מרטין לותר (הפיהרר הראשון) אך עם זאת גינה אותו על שתרגם את התנ”ך לגרמנית:
הנזק הנגרם לעם הגרמאני בשטיפת מוח יהודית כפי שהיא מופיעה בתנ”ך היהודי, הוא זה שהביא ל”ייהוד” – Judaisiérung – של ה-deutsche Volk …
ההיבט הייחודי במקרה של מרטין לותר הוא פן האפכא מסתברא, כאשר הרפורמטור הגרמאני שב וחוזר פרדוקסלית – בבחינת דבר והיפוכו – על נושאי משנתו, ביטוי למאניה-דפרסיה הצרופה בנפשו בבחינת הפרעה דו קוטבית. כך הכבוד שהוא רוחש ליהדות בימים בהם תרגם את התנ”ך, ההופך ליודנהאס אותו הוריש לפולק הגרמאני החל בקאנט, פיכטה, הגל, עבור בהגליאנים הצעירים מאסכולת לודביג פוירבאך, ברונו באואר וקרל מרקס, בהמשך וילהלם מאר, יוסטון צ’מברלין, היינריך פון טרייצ’קה… וכלה במרטין היידיגר וארנסט יונגר… ובראש וראשונה לאדולף שיקלגרובר, מי שהעניק ללותר תואר: Der erste Führer – הפיהרר הראשון.
כך – למרבה האירוניה – היחס אליו ואל משנתו בקרב מבקריו. להלן מדגם מייצג…
אם יש ברצוננו לבקש אחר שעיר לעזאזל שעל כתפיו נוכל להטיל את האסונות שגרמאניה הנחיתה על האנושות… הרי שאני הולך ומשתכנע יותר ויותר כי הגאון המרושע הקטלני ביותר של אותה ארץ איננו היטלר, ביסמרק או פרידריך הגדול, כי אם לותר…
ויליאם טמפל
* ויליאם טמפל (Temple) בישוף מנצ’סטר בכנס בכירי הכנסייה האנגליקנית. Archbishop’s Conference לונדון 1941.
ומנגד…
תרומתו המכרעת של לותר לאנושות הייתה בבחינת הכרזה נעלה על חופש מצפון אינדיבידואלי… לותר הוא אור מגדלור של ההיסטוריה
(Luther is a beacon light of
history)
הוא מייסד החירות המודרנית… הכל חייבים לסגוד לו…
ג’יימס מק’קינון
* ג’יימס מק’קינון (James McKinnon) היסטוריון בריטי, בספרו Luther and the Reformation (1925)
שתי המובאות לעיל מייצגות את כפל המשמעות באשר למשנתו של לותר, ואף יתירה מזאת, את פרדוקס אישיותו מוכת מאניה דפרסיה בבחינת הפרעה דו-קוטבית.
בעוד עידן הרפורמציה מאסכולת קלווין, צווינגלי, ארזמוס, הכנסייה האנגליקנית… נועד להפיץ את הרפורמה ברחבי הצוויליזציה המערבית, מנגד, ייעודו האחד והיחיד של לותר היה להציל את “הגרמנים האהובים שלי” – Meine geliebten Deutschen” – מקללת הוותיקן הקתולי, ואף ביתר שאת… מן השטן היהודי. לותר לא היה נוצרי במובנו הרחב, הוא היה קודם כל גרמאני.
אני מבקש את רווחתם והצלתם שלכם הגרמנים…כיוון שאני הנביא של הגרמנים, אפעל למענם …נולדתי בשביל הגרמנים האהובים שלי – “Meine geliebten Deutschen” בשבילם אני אמות!
מכאן האמירה המקובלת בגרמאניה עד היום … המציבה את לותר מעל ישו.
לותר הגרמני חשוב יותר לגרמאניה מהרב היהודי מנצרת…
המבקש אחר שורשי המגמה הריאקציונרית של שלטון טוטליטרי במאה העשרים: מיליטריזם פרוסי, עיקרון ה- Deutschland über alles,
פולחן המלחמה, חובת הציות המוחלט למנהיג, ובראש וראשונה יודנהאס… ימצא אותם אצל מרטין לותר. כך הפכה הנצרות מאסכולת לותר לתשתית עקרונית ו”מוסרית” של הנאציזם. כך דוכאו כל ניסיונות לרפורמה בכנסייה – ולא רק זו הלותרנית – לנוכח עולם המחשבה הליברלית שהחלה לתת את אותותיה בעידן הרפורמציה הפרוגרסיבית מאסכולת קלווין, צווינגלי, ארזמוס, הכנסייה האנגליקנית…כי אם להפך. ללותרניות הייתה חשיבות מכרעת בעיצוב הדוקטרינה הרוחנית בהיבטיה ה”מוסריים”, החברתיים והמדיניים. תחילה בפרוסיה, והחל מ-1871, עם איחוד מדינות גרמאניה והקמת הרייך הראשון תחת ביסמארק, בכלל Großdeutschland – גרמניה רבתי.
הנה כי כן, אם נבקש מקור לתופעה הגרמנית שהגיעה אל שיאה בעידן הנאצי, הרי שיש לבקש אחר מקורותיה בדמותו ומשנתו של מרטין לותר.
הפרעה דו־קוטבית Bipolar Affective Disorder – – המוכרת יותר מאניה־דיפרסיה, היא הפרעה נפשית כרונית המתאפיינת בשינויים חדים במצב הרוח ובאנרגיה. מצד אחד תקופות ממושכות של דיכאון, ומנגד תקופות של מאניה הבאה לביטוי בפעילות כפייתית. לותר היטיב להגדיר זאת…
אני חי כאן בטל ממעש… מזניח את התפילה ולא מברך ולו פעם אחת את כנסיית האלוהים. בשרי בוער… זה אותו להט הרוח שאני חייב להרגיש… אבל זה הבשר, התשוקה, העצלנות, הבטלה והישנוניות שאוחזים בי… Leidenschaft, Faulheit, Müßiggang und Schläfrigkeit
אמונה ולא עוד
לא זה המקום להתייחס אל משנתו של לותר בסוגיית עקרונות הרפורמציה אל מול הכנסייה הקתולית, ודי בציון העקרון הבסיסי אותו משתית הרפורמטור הגרמני על חמישה היבטים של אמונה נחרצת אותם הוא מכנה: “הבסיס האיתן כסלע של תורתי”:
sola fide .1 (“באמצעות האמונה בלבד”)
sola scriptura .2 (“באמצעות כתבי הקודש לבדם”)
3. sola gratia (“באמצעות החסד לבדו”).
4. Solus Christus (“על ידי ישו בלבד”).
5. Soli Deo Gloria – (“תהילת אלוהים בלבד”).
מכאן המשימה אותה נטל על עצמו להציג בפני הגרמאני הנורמטיבי את כתבי הקודש בשפה אותה יוכל לקרוא – גרמאנית, קרי: sola scriptura. עתה, לאחר שנחשף לערכי החסד של כתבי הקודש – sola gratia, אין הוא עוד זקוק להטפת כמרי הכנסייה, שכן עולמו הרוחני, אמונתו – sola fide – נסמך מעתה על בסיס מוצק של אמונה וחסד בדמותו של ישוע – Solus Christus, ותהילתו של אלוהים – Soli Deo Gloria. *
* היה זה ארסמוס מרוטרדם, הרפורמטור ההולנדי מי שהגדיר את משנתו של לותר בסוגיית הסולה פידה כ”ניסיון למוטט את מהות האתוס האנושי”. מנגד, את דבריו של דזידריוס ארזמוס התומך ברצון חופשי מגדיר לותר כ”ערמת צואה – Scheiße- על מגש זהב…”
רק דבקות בחמשת המצוות הנ”ל היא שתעניק לפרט הלכוד בפולחן הרשע הקתולי, מזור לגוף ולנפש, ותשחרר אותו מן הרוע הצרוף בנפשו, כך בסלידה מפני הטוב, בשנאה לאור ולחוכמה, בששון לנוכח אופל הכזב, במנוסה מפני מעשים טובים בשל התיעוב כלפיהם, ועוד ועוד..
אל מול החסד הרוחני של כתבי הקודש – sola scriptura – ניצב רובד הכמורה עם האפיפיור בראש. ארגון מושחת אשר שיאו בא לידי ביטוי בכזב שטר המחילה – Indulgentia- המעניק לכאורה מחילה לקתולי המאמין והחוטא. זאת, בתמורה לתשלום נאה הגודש בסכומי עתק את אוצר האפיפיור ברומא. מזימה אותה חשף לותר ב-95 התזות שלו, אותם תלה ב-31 באוקטובר 1517 על דלתות הכנסייה בוויטנברג, עיר מגוריו.
לותר מבזה את כזב המחילה הניתנת כביכול על ידי האפיפיור, שכן הגאולה זוכה להתקבל רק דרך אמונה וחסד אלוהי ולא על ידי הנוכל היושב על “הכס הקדוש”… בוותיקן, הזוכה מפיו של לותר למעמד של אנטיכריסט – Antichrist קרי: אויבו של ישוע, המייצג את הרוע המוחלט של השטן.
ואכן, אין לך ביטוי מובהק יותר מכזב האינדולגדנציה, שהרי גאולת האדם מצויה בידי האל לבדו. כאן מצטט לותר את הפסוק מספר חבקוק: “צדיק באמונתו יחיה” לפיו האדם רשאי לחיות את חייו ולזכות במעמד של צדיק בעודו דבק באמונתו.
מאחר והאדם יזכה בישועה באמצעות sola scriptura (“כתבי הקדש לבדם”) נרתם האיש לתרגום לגרמנית של התנ”ך והברית החדשה. מאחר ויעודו של האדם, בעיני לותר, הוא לקרוא בעצמו את כתבי הקודש ולהבין מהם את המסר האלוהי, ורק אז יוכל האל להחליט האם להעניק לו את חסדו.
המלאכה נמשכה 11 שנים בסיוע שורת רבנים והבראיסטים. התרגום המלא של ספרי ה-ביבליה – BIBLIA – מלווים באיורי מופת של לוקאס כרנאך האב – ראה אור ב-1534 ובזכות המצאת הדפוס בשלהי המאה הקודמת, זכה מייד למעמד של רב מכר. כבר ב-1540 חמישית מכלל הספרים המודפסים בגרמניה היו כתבי מרטין לותר. התרגום זכה למעמד של יצירת מופת ותרם לעיצוב שפת ה-גרמנית גבוהה- Hochdeutsch.*
תרגומו של לותר העשיר את הגרמאנית בשורה של מילים וביטויים מן המקור העברי.
עִמָּנוּאֵל … Gott mit uns / בן אדם – Menschensohn / משפט שלמה –
Salomonisches Urteil / אות קין – Kainszeichen / שעיר לעזאזל –
Suendenbock …ועוד ועוד.
למרבה הסרקזם הביטוי Gott mit uns – עִמָּנוּאֵל, היה חרוט על אבזם חגורת קלגסי ה-אס.אס בליווי גולגולת מוות, עדות לעובדה שהעמנואל הגרמאני הוא מוות.
עד כאן – וזאת בתכלית הקיצור – העיקרון הבסיסי של הרפורמטור הגרמני בנושא גאולת האדם בידי אלוהים, אל מול כזב האנטיכריסט הקתולי כפי שזה בא לביטוי בהונאת האינדולגציה.
תבונה – זונת השטן
עד כאן באשר ל- sola fide, אולם אל מול “האמונה בלבד” ניצב האויב הקטלני של האמונה, והיא התְּבוּנָה… זו האמורה לאפשר לפרט יכולת שיפוט והגיון.
באשר לשנאתו של התבונה מי שהיא הזונה הקטלנית ביותר של השטן”…
התבונה היא זונה קטלנית…זונת השטן, אכולת גלד וצרעת ועל כן ראוי לדרוס אותה ולהשמידה… זרוק גללים בפניה כדי להפוך אותה למכוערת… כן, עליה לטבוע בטבילה… יהיה זה מן הראוי להשליך אותה למקום הכי מטונף בבית… ריבית, שכרות, ניאוף – הפשעים הללו מובנים מאליהם והעולם יודע שהם חוטאים; אבל אותה כלת השטן, ‘תבונה’, מסתובבת לה בחו”ל, הקורטיזנה היפה…וחושבת שכל מה שהיא אומרת מקורו ברוח הקודש. היא הזונה הקטלנית ביותר של השטן. התבונה מנוגדת לאמונה… כל מעשיה נועדו רק לבזות שוב ושוב את כל מה שאלוהים אמר או עשה… מאחר והבינה היא אויבתה הגדולה של האמונה, על האמונה לרמוס אותה תחת רגליה…
מאניה דפרסיה – Tischreden – שיחות שולחן
כאן מגלה לותר המשיח את מקורות נפשו….
הזעם פועל כממריץ לכל הווייתי. הוא מחדד את שכלי…אף פעם אני לא כותב או מדבר טוב יותר מאשר כשאני זועם. אם אני רוצה להלחין, לכתוב, להתפלל ולהטיף היטב, אני חייב לזעום.
ואף יתירה מזאת…
כשאני כועס, אני לא מביע את זעמי, אלא את זעמו של אלוהים…
אי אפשר להשוות את אוגוסטינוס או אמברוזיוס הקדוש אלי…לא במשך אלף שנים אלוהים העניק מתנות כה גדולות לאף בישוף כמו לי. אלוהים מינה אותי לכל הארץ הגרמנית, ואני מצהיר באומץ לב שכשאתה מציית לי אתה מציית למשיח…כל מי שלא מציית לי, לא מבזה אותי אלא את המשיח…מי שדוחה את תורתי לא ינצל… אל לאיש לקום נגדי…
אזהרה לאלוהים…
אם אלוהים דבק במורשת בנו הוא חייב לשמור עלי, שכן המקרה שלי הוא המקרה של ישוע הנוצרי… אם אלוהים לא דואג לתהילת ישו, הוא מסכן את עצמו ויהיה עליו לשאת את החרפה…
כך מרטין וכך – מקץ מאות בשנים – אדולף…
באחד מנאומיו אותו נשא בפני חברי המפלגה ב-1924 בברלין, ראה אדולף להתייחס ללותר הנערץ עליו…
הגשמת תורתו של מרטין לותר הוא יעד חיי… לותר מדינאי דגול, לוחם ענק, רפורמטור עליון… הוא זה שבישר את עלות השחר והעידן החדש. הוא זה שעמד מפורשות באשר לחובת השמדת היהודים… ואנו רק מתחילים להוציא את משנתו מן הכוח אל הפועל… מרטין לותר אבי הרוחני – Luther, mein geistiger Vater
למותר לציין את התלהבות הקהל ומחיאות הכפיים בהם זכה על דבריו.
וכך באחת משיחות שולחן – Tischgespräche
אומר זאת נחרצות, כי במוקדם או במאוחר – כאשר הכוח יהיה בידינו – נתגבר על הנצרות והכנסייה הגרמנית תשתחרר מן האפיפיור והתנ”ך, ולותר, אם יכול היה להיות אתנו, היה נותן לנו את ברכתו.
ובמיינקאמפף, בעודו קובע שהוא מגשים את משנת mein geistiger Vater…
ההשגחה קבעה כי עלי הוטל להיות המשחרר הגדול ביותר של האנושות. אני משחרר את האדם מכבלי האינטליגנציה המשפילה של החזון הכוזב המכונה מצפון ומוסר…עשרת הדיברות איבדו את תוקפם. המצפון הוא המצאה יהודית; זהו מום בנפש כמו ברית מילה בגוף…
יום הולדתו של לותר נחגג ברחבי גרמניה. כך יום לותר – Luthertag. בנובמבר 1933 לכבוד יום הולדתו ה- 450, מאחר ובאותה שנה עלה היטלר לשלטון, הכריזה הכנסייה הלותרנית על דבקות כלל הפולק הגרמני באמונתו של לותר תחת הכותרת -Lutherglauben – אמונה בלותר. ואף יתירה מזאת: Mit Luther und Hitler für Glauben …
למותר לציין שהביטוי האולטימטיבי לדבקות הפולק הגרמני ביודנהאס מאסכולת לותר נחגג בליל הבדולח. ימים ספורים לאחר פרעות Kristallnacht פרסמה הכנסייה הפרוטסטנטית בטורינגיה את ברכתה בנושא, תחת הכותרת: מרטין לותר והיהודים – לעזאזל איתם…
ב-10 בנובמבר, יום הולדתו של לותר, בתי הכנסת בוערים. . . . ברגע זה עלינו לשמוע את קולו של נביא הגרמנים מהמאה השש עשרה, אשר מתוך בורות החל אומנם כידידם של היהודים, אך בהנחיית מצפונו, ניסיונו ומציאותו הפך לאנטישמי הגדול ביותר בתקופתו, מי שהזהיר את אומתו מפני היהודים.
הכיתוב (המחורז) קובע…”מלחמתו של היטלר ותורתו של לותר הם המגן הנחרץ בעבור העם הגרמני”. ציון המועדים 1483, שנת לידתו של לותר – 1933, שנת עלייתו של היטלר לשלטון, מצביעים על הזהות בין השניים.
ואף יתירה מזאת. כך לשם משל Hitler/ luther הזהות בין 4 האותיות hthr, עוד עדות לתואם ביניהם.
עם זאת, בהשוואה בין אדולף למרטין, נפער בין השניים פער בלתי עביר באשר למעמדם האלוהי. בעוד לותר משווה בין עצמו לבין ישו, כלומר בנו של אלוהים, הוא לא זוכה במעמד זה בקרב כלל הציבור הגרמני ואינו עובר את רף המגלומניה.
לא כך באשר למעמדו של הפיהרר השני. הסיסמה הנודעת
Ein Volk, ein Reich, ein Gott! – עם אחד, רייך אחד, אלוהים אחד! משנת 1914, זכתה ב-1933, עם עליית היטלר לשלטון, למהפך דרמטי: “Ein Volk, ein Reich, ein Führer!” – עם אחד, רייך אחד, פיהרר אחד!.
הנה כי כן אדולף זוכה במעמד הַשֵּׁם הַמְּפֹרָשׁ.*
*להרחבה בנושא ראו הפרק העם לצד הפיהרר.
גרמניה של לותר מול עידן הרנסנס
המאה ה-16, בתקופת פריחה תרבותית של עידן הרנסנס הלטיני בדרום אירופה, כאשר חשיבה רציונלית המושתתת על בסיס אמפירי זוכה למעמד ברמה האינטלקטואלית, וערכים הומניטריים, גרמאניה הייתה שקועה עדיין בחשכת ימי הביניים. בעוד שכלל אין להעלות על הדעת דמות מסוגו של לותר באיטליה, צרפת או בריטניה – בגרמאניה הפך האיש למושא הערצה ואף זכה למעמד של משיח – Messias …
רנסנס מול רפורמציה גרמאנית – פרידריך ניטשה
באשר לרפורמציה מול הרנסנס אנו מוצאים בכתבי ניטשה התייחסות והשוואה לשתי התנועות, וליחסים ביניהן. “הרנסנס” על פי ניטשה…
התקופה הדגולה האחרונה בהיסטוריה… הרפורמציה היא סתירה חסרת שחר ופלבאית של הרנסנס האיטלקי… הגרמנים רימו את אירופה באירוע הגדול האחרון של התרבות שאירופה ידעה – הרנסנס…
הרפורמציה של לותר הייתה תגובה פשטנית לחלוטין של המוח הפשוט מול ערכי ההישג הקוסמופוליטי…עדות להשפלתה של הרוח האירופית, בפרט בצפון היבשת, ניכרת ברפורמה של לותר. הוכחה לכך עד כמה מפגרת צפון אירופה בהשוואה לדרום.
עם זאת, האמירה הנחרצת בנושא מצויה ב”אנושי, אנושי מדי – Menschliches, Allzumenschliches… הרנסנס, כותב המחבר …
…על אף פגמיו וחסרונותיו – היה תור הזהב של אלף השנים האחרונות. הרפורמציה הגרמנית לעומת זאת, היא בבחינת מחאה קשוחה של רוחות עתיקות יומין של הצפון אשר בנוקשות הצוואר השיבו את האנושות לאחור… אלמלא לותר זריחת השמש של עידן הנאורות הייתה מתחוללת מוקדם יותר, וברוב תפארת ממה שאנו מסוגלים לדמיין.
ניטשה, מי שהיה בנו של כומר לותרני לא פיאר את הכנסייה הקתולית, עם זאת, בהשוואה ללותר…
הכנסייה הקתולית, על כל צביעותה וסילופיה, החזיקה, לפחות ברמה האידאולוגית, בדעה שהאדם הוא יצור בעל חירות, מכאן שיש כלפיו תביעה מוסרית, וכי ישועת נפשו תלויה בכך שיבחר בטוב מוסרי. בא לותר והקשה…
הלוא עינינו רואות כי הבטחת הישועה של המשיח הנוצרי אינה מתקיימת במציאות – בני אדם חיים בעולם רווי סבל וחטא! … מכאן שהבטחה זו בלתי רלוונטית בעולם הזה. בהווה, במציאות ההיסטורית, אין האדם בוחר באמת במעשיו, גופו איננו בידיו, מכאן שהתביעה שיעשה טוב היא חסרת שחר.
היה זה ההיסטוריון הצרפתי פרנץ ברנטנו Brentano) 1862 – 1947)
בחיבורו – LUTHER – משנת 1936. את דבריו מבסס ברנטנו על הביוגרפיה האישית של לותר כפי שזו מופיעה בשורה ארוכה של מובאות בשיחות שולחן Tischreden) ) אותן ניהל לותר בביתו בויטנברג ( Wittenberg)
עיר בחבל סקסוניה בשנים 1531 – 1544, וראו לעיל.
לאחר הבאת שורה של מובאות מן ה- Tischreden מסכם ברנטנו וקובע…
לותר הוא הרפורמציה הגרמנית, הרפורמציה הגרמנית היא לותר.
הוא הכחיש בחייו את סגולות המוסר הנוצרי. הוא שיקר, שתה ונאף. הוא תיעב את ההיגיון והתבונה, הוא דגל במלחמה אותה שיבח; הוא הטיף למשטר טוטליטארי, והעניק לרודנים כוח שמעולם לא הכירו. הוא הטיף לדיכויו האכזרי של האדם הפשוט, ובניגוד לערכי הרנסנס, חולל בקרב חסידיו מנטאליות של עבדים שאפילו הכנסייה הקתולית מעולם לא כפתה על חבריה. הוא הטיף וחולל אנטישמיות קטלנית אותה הביא היטלר לפתרון הסופי. הוא היה המייסד לא רק של הלאומנות המודרנית במבונה הקיצוני והמרושע, ובראש וראשונה את זו הגרמאנית אשר הייתה לאסון הגדול ביותר בתולדות האנושות.
והמחבר מסיים…
המבקש אחר מקורות עיקרון השלטון המוחלט, העדר חשיבה רציונאלית, יודופוביה, לאומנות, אליטיזם ותורת הנסתר, ימצא אותם בכתבי הפיהרר הראשון של גרמאניה…*
*המילים “…הגרמאנית אשר הייתה לאסון הגדול ביותר בתולדות האנושות…
הוא הטיף וחולל אנטישמיות קטלנית אותה הביא היטלר לפתרון הסופי…נוספו במהדורת הספר משנת 1947, שנת מותו של המחבר.
עם זאת מן הראוי לציין כי ברנטנו היה אנטישמי מובהק שהציג את עקרונות היודופוביה שלו כבר בימי מלחמת העולם הראשונה.
הרפורמציה, זו הגרמנית בפרט, לא הייתה תנועה ליברלית אלא תופעה ריאקציונרית מול הרנסנס. “תגובת המוח הטווטוני נגד זה הרומי. אופייניות הן מילות הסיום של הפרק על הרפורמציה הגרמנית ב”היסטוריה המודרנית של קיימברידג’ ((Cambridge Modern History בפרק על הרפורמציה של לותר…
עם דעיכת החיים האזרחיים הלכה גם חורבן האמנות והציוויליזציה העירונית. מבחינה אינטלקטואלית, מוסרית ופוליטית, גרמאניה הייתה למדבר צחיח, למדינה של ברברים. מי שחולל את גרמאניה אשר ביקשה שוב ושוב להרוס את ערכי הציוויליזציה המערבית, היה מרטין לותר.*
* מקורות הציטוטים בפרק הנוכחי רובם מ… Dr. Martin Luthers Werke: Kritische Gesamtausgabe 1883 – כתבי מרטין לותר הוצאה מבוקרת.
למותר לציין כי לותר ומשנתו, בין אם בהיבט היודנהאס, פולחן המלחמה, ומהות הרפורמציה מן האסכולה הגרמאנית, זכתה להערצה בקרב Denkers הפולק הגרמני. כך וילהלם פרידריך הֵגֶל בחיבורו Grundlinien der Philosophie des Rechts – קווי יסוד לפילוסופיה של המשפט (בגרסה עברית) משתית הגל את משנתו על זו של לותר לפיו… “המדינה היא מסע אלוהים על פני תבל”…
המדינה היא רצון אלוהי. מכאן שהיא ביטוי עליון לרוח בעולמנו המחולל את הסדר במבנה העולם.*
*הרחבה בנושא חלקו של לותר בקרב ההגות הגרמנית, ימצא הקורא בפרק מקאנט עד היידיגר.
קלווין – צווינגלי – ארסמוס – מכאן, מרטין לותר – מאידך
שלב רב חשיבות במיתון השנאה ליהדות בעולם הנוצרי מאסכולת הוותיקן, נתחולל בעידן הפורמציה, כאשר בכירי הרפורמטורים דוגמת קלוין בצרפת, ארסמוס בהולנד, צווינגלי בשוויצריה, והכנסייה האנגליקנית… אשר פסלו את העיקרון הקתולי של “שיעבוד נצח (Perpetua servitude ) והטיפו למיתון השנאה ליהודים ואף הציעו להעניק להם שוויון זכויות.
ז’אן קלווין (Calvin -1509 – 1564) הרפורמטור הצרפתי, לא היה פילושמי, ובכתביו ניתן למצוא ביטויי סלידה מיהדות. אולם קלווין ראה את ישועת היהודים מסבלם רק לאחר שינטשו את אמונתם, יחבקו את ישוע ויזכו במעמד נוצרי לכל דבר ועניין.
עם זאת התנגד נחרצות למשנה הקתולית בנוסח Perpetua servitude – שיעבוד נצח – האוסרת אומנם רצח יהודים אך כופה עליהם את אותה עבדות נצח של קללת הנידוי והסבל.
אף יתירה מזאת, על פי קלווין המורשת הנוצרית כולה, הן בימים על פני האדמה והן בעולם הבא, מקורה ביהדות. היא אשר הוציאה מקרבה את ישוע, בנה הגדול ביותר של העם היהודי. מכאן חובת הנצרות להיות אסירת תודה לעם הנצח ולחדול מהתעמרות ביהודים. הביטוי למשנתו של קלווין בנושא היהודי זכה להענקת שוויון זכויות ליהודי צרפת בעקבות המהפכה הצרפתית בספטמבר 1791.
אולריך צווינגלי (Zwingli – 1484 – 1531) מבכירי הפרוטסטנטים בשוויצריה, מושפע מרעיונות ההומניזם בעידן הרנסנס, דגל בעקרונות הומניטאריים אותם בחר להציג כתשתית ליהדות. למשנתו של צווינגלי הייתה השפעה על ז’אן קלווין, מייסד הקלוויניזם בצרפת.
משנתו התאפיינה בהצגת המקרא העברי כסמכות עליונה בנושאי המוסר והאמונה הדתית, הרבה מעבר לברית החדשה, אף כי גם זו תוארה כמסמך יהודי למופת. צוינגלי ובני דורו פיתחו את השפה והספרות העברית. בעקבות תרגום התנ”ך מהעברית המקורית לשפת העם, ומאחר וראה ביהודים בני ברית, היו מי שזיכו את ישו בתואר “שליח יהודים” – Messager juif – בגרסה הצרפתית.
בכתביו שיבח הרפורמטור השוויצרי את יראת האלוהים של היהדות והדגיש את חשיבותם המכרעת מוסרית של עשרת הדברות ואת דבקותו של ישראל בקיום הדיבר שלא לעבוד אלוהים אחרים …” “לא יהיה לך אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי.”
הישראלים – Les Israéliens – כפי שהרבה לכנותם, היו בני אלוהים אשר אתם כרת ברית, אותם בחר מכל העמים והם אשר היו כנסייתו.
האמנציפציה של יהודי שוויצריה בשנת 1874 נשענה במידה רבה על עקרונות משנתו של צווינגלי.
צווינגלי גינה בחריפות את טיעונו של לותר בנושא טקס המיסה בסעודה האחרונה בה אומר ישו “אכלו את הלחם כי זה בשרי, שתו את היין כי זהו דמי…”
בעוד הרפורמטור השוויצרי קובע מפורשות כי מדובר בביטוי אלגורי. לותר קובע נחרצות כי הכתוב הוא אמת לאמיתה והכוונה לגופו ודמו של ישו. (כלומר טכס קניבאלי.)
דסידריוס ארסמוס (Desiderius Erasmus – 1466 -1536) ממבשרי הרפורמציה בהולנד, נמנה על צמרת ההומניטרית בעידן הרנסנס.
מקובל להציג את ארזמוס כיודופוב, מי שלא נופל בשנאתו ליהדות מזו של מרטין לותר. ואכן כתבי “גדול ההומניסטים הפרוגרסיביים” תואר שהאיש זוכה לו בקרב חוקרי משנתו התיאולוגית, גדושים בעוינות ליהודים. אולם כל זאת ברמה הפרקטית ולאו דווקא במישור ההומניטארי. בדומה לקלווין וצווינגלי, אף הוא דוחה על הסף את העיקרון הקתולי של Perpetua servitude ומגנה קשות את רדיפת היהודים. מעשה אותו הגדיר כחטא מוסרי המכתים את המשנה הנוצרית. כך רעיון הטבילה בכפייה של תינוקות יהודים, אותו תיאר כ”מעשה בלתי אנושי וזר לרוח הנצרות”.
היה זה ארסמוס מי שטבע את המשפט הנודע: “אם לשנוא את היהודים הוא ההוכחה לנצרות אמיתית, הרי שכולנו נוצרים למופת”.
בין שאר ערכי משנתו הוא פוסל אומנם נישואי תערובת עם היהודים, אך מצד שני דורש לקיים את זכותם לחופש מרדיפה פיזית.
עדות מכרעת להיבט ההומניטארי שארזמוס הותיר אחריו במולדתו היה עידן הרפורמציה בהולנד במהלך המאה ה-17, כאשר ראה אור צו סובלנות רשמי שהופנה ליהודים, מלווה בהצהרה המזמינה יהודים להתיישב בהולנד, כך הפכה הולנד לאבן שואבת לאלפי מהגרים יהודים, רובם מחצי האי האיברי.
אחד הביטויים לכך היה רמברנדט ביצירותיו בנושא היהודי.
היה זה נחמן ביאליק מי שכתב ב-1932:
אפילו אם רמברנדט לא היה יהודי, יש למנותו כיהודי של כבוד בשל רגישותו ואהבתו הרבה ליהודים.
רמברנדט ואן ריין (1606 -1669) גדול ציירי הולנד, מי שהושפע עמוקות ממשנת הרפורמציה של ארזמוס בנושא היהודי, היה מעריץ התנ”ך ומרבה לצייר נושאים מן המקרא. כך עקדת יצחק, משה המנפץ את לוחות הברית, משתה בלשאצר, אברהם המגרש את הגר וישמעאל, וכמו כן 4 דיוקנאות של שמשון.
*להרחבה בנושא ראו הפרק: קלווין-צווינגלי-ארזמוס
כך המגמה בקרב ההוגים האוונגליסטים באנגליה המזהים את בריטניה עם ישראל בימי קדם, ומאמינים כי ירושלים חדשה – new Jerusalem – תיבנה באנגליה.
ואף יתירה מזאת, היו מי שהדגישו את ההיבט הציוני לפיו עם ביאתו השנייה של ישו העומדת להתקיים בקרוב, ישוב העם היהודי לארצו ותקום ישות עברית בפלשתינה, מהלך אשר יוביל את מלכות אלוהים עלי אדמות.
כל זאת, שהרי BRITISH משמעותו איש ברית. מכאן הברית בין בריטניה לעם הנבחר.
מרטין לותר – היהודים הם אסוננו
את אחד הפרקים ב”על יהודים ושקריהם”, פותח לותר במשפט מחץ…
Trau keinem Wolf auf wilder Heiden, Auch keinem Juden auf seine Eiden.
אל תסמוך על זאב במחוזות פרא, אף לא על יהודי בשבועותיו… *
*המשפט פותח את אחד מספרי הילדים המשפיעים בעידן הנאצי. נכתב בידי אלווירה בואר (Bauer) גננת במקצועה.
Die Juden sind unser Unglück – היהודים הם אסוננו – האמירה הנודעת שהופיעה בעמוד הפותח את דר שטימר ועל במות כנסי המפלגה, מיוחסת אומנם להיינריך פון טרייצ’קה, אך מקורה בכתבי לותר.
אגב, היה זה יוליוס שטרייכר, מו”ל ה-דר שטירמר, מי שראה לציין: “מעולם לא אמרתי דבר אותו לא אמר לפני מרטין לותר.”
המבקש אחר ביטוי אולטימטיבי לנגע המאניה דפרסיה אצל לותר ימצא אותו במקרה היהודי.
היהודים הם אחינו בדם, קרובי משפחת אדוננו. אין עוד עם שנבחר כמוהם על ידי אלוהים…על פי חוקי הרפורמה עלינו להתייחס אליהם ברוח ידידותית, לאפשר להם חופש, לעבוד ולהרוויח, ולהניח להם מרחב מחיה על מנת לחיות איתנו ובינינו, ולשמוע ולראות את תורתנו וחיינו הנוצריים… במה אנו מועילים להם בעודנו כובלים אותם, משמיצים אותם ומתייחסים אליהם כאל כלבים? כאשר אנו מונעים מהם עבודה ומכריחים אותם לתשלום ריבית… עלינו להתייחס אליהם על פי חוק ואהבתו של ישו… “שהרי ישו נולד יהודי” – “Das Jesus Christus ain geborner Jude sey”
כאן לותר מסביר מדוע הוא נלחם בכנסייה הקתולית, שכן זו התייחסה ליהודים כמו היו כלבים ולא בני אדם, ולא זו בלבד שלא עשו למענם דבר כי אם קיללו אותם וגזלו את רכושם…
ומאידך… בחיבורו על יהודים ושקריהם…
נוצרי יקר, למד ואל תטיל ספק שלצד השטן, אין לך אויב מר, ארסי ונועז יותר מאשר היהודי האמיתי… ליבו של היהודי קשה כאבן וברזל, ואין כל אפשרות לשנות את מקומו. גם אם היהודים היו נענשים באופן קטלני ביותר, והרחובות היו שטופים בדמם, ומנין המתים שלהם לא ייספר במאות, אלפים, אלא במיליונים, לא יהיה אפשר להמיר את דתם של אותם בני שטן, שהרי את השטן לא אפשר להמיר, וגם אנו איננו מצווים לנסות זאת.
… בכל פעם שאתה פוגש יהודי אחוז את הצלב על הצוואר ואמור בקול וגלויות את המלים… “זהו התגלמות השטן”… זכור ואל תשכח נוצרי יקר, כי לצד השטן עצמו אן לך אויב קטלני ומרעיל יותר מאשר היהודי. זכור זאת, הם מרעילי בארות, חוטפים ילדים ומענים אותם…
וכמו לא די בכך…
ועל כן, נוצרי יקר, היזהר מהיהודים. . . הרי אתה יכול לראות כיצד זעמו של אלוהים הפך אותם לשטן – Gottes Zorn verwandelte sie in Satan…. גזל מהם לא רק את הבנת כתבי הקודש כלשונם, אלא גם את ההיגיון האנושי, הצניעות והחוכמה… לפיכך, כאשר אתה רואה יהודי אמיתי עליך להצטלב ברגש מצפון, ולומר באומץ, “הנה צועד מולי השטן בהתגלמותו” – „Hier wandelt der leibhaftige Teufel vor mir her.“
אחת התרומות של לותר בסוגיית היודנהאס שזכה לפרסום בעידן הנאצי הייתה מזימת הרופא והמנתח היהודי – זאת לנוכח ריבוי היהודים במקצוע הרפואה.(70% מכלל הרופאים בברלין עם עליית היטלר לשלטון ב-1933 -היו יהודים) לפיו היהודי מעמיד פנים שהוא רופא ומנתח, מציף את החולה בתרופות המכניסות לו סכום נאה ובעת ובעונה אחת מדובר ברעל המביא למותו של החולה.
אין כל אפשרות ללמד ולחנך את היהודי…גזע צמא דם ונקמני יותר מעולם לא ראה אור.
היהודים הם נחשים ארסיים וממאירים. מי שרוצה להוקיר את אותם בני שטן עלובים – האויבים הקטלניים ביותר של ישו ושל כולנו – להתיידד איתם ואף לכבדם… כל זאת על מנת ליפול קורבן למרמה, לבוז, לשוד… לסבל ולכל סוגי הרוע…
לו הייתי יכול הייתי מכניס לו (ליהודי) אגרוף בפרצופו, לו יכולתי הייתי משליך אותו ארצה ודוקר אותו בסכין. הדבר חוקי שכן על פי חוקי אלוהים ואדם את הפושע יש להרוג, קל וחומר את הכופר.
למותר לציין שאין טעם להתייחס בהרחבה אל תכני כתב הפלסתר הלותרני בהיבטו הערכי, שכן מדובר בלא יותר מאשר בשורה אינסופית של ביטויי שנאה פתולוגית הנעדרים כליל ולו בדל ניסיון של הצגת נתונים על בסיס אמפירי. מכאן שדי במדגם מייצג של כמה מדברי בלע ולא עוד. כך…
אמונתם של היהודים היא זנות… Der jüdische Glaube ist Prostitution… ברית מילה היא זוהמה הפוגעת בגוף… את “התולעים הארסיות והרעילות” יש לגרש… תולדות היהודים הם רצף של כפירה… התפילה היהודית היא מעשה כזב וחילול השם… היהודים הם בני שטן עוורים רוחנית – Die Juden sind geistig blinde Kinder Satans.
שהרי הכתוב מפי משה אומר זאת מפורשות… יַכְּכָה יְהוָה, בְּשִׁגָּעוֹן וּבְעִוָּרוֹן, וּבְתִמְהוֹן לֵבָב (דברים כ”ח, כ”ח)… הנה כי כן אנו אשמים בכך שלא נקמנו ביהודים, מי ששפכו את דמם של ילדי נוצרים תמימים מאז ועד ימינו אלה… אנחנו אשמים בכך שלא הרגנו אותם…
היה זה ההיסטוריון ההולנדי הייקו אוברמן (Oberman) מי שראה לציין בחיבורו על “היהודים ושקריהם”…
אסופת זוהמה אנטישמית טהורה, בורות… – …pure, undiluted, ignorant, anti-Semitic filth
יום לותר – Luthertag
פרעות ליל ה-10-9 בנובמבר 1938 אשר זכו לכינוי ליל הבדולח, היו חגיגת יום הולדתו של מרטין. מכאן יום לותר – Luthertag כאשר הכנסייה הלותרנית – 65% מכלל הציבור הגרמני – מצהירה גלויות כי ב-Luthertag הפולק הגרמני מאוחד לא רק בנאמנות למולדת ואהבתה, אלא גם בנאמנותו בלותר – Lutherglauben …
במסתו הנחשבת לביטוי אולטימטיבי של der deutsche Geist, תחת הכותרת: פנייה אל האצולה הנוצרית של העם הגרמני – An den Christlichen Adel deutscher Nation – מציב המחבר את העיקרון הגרמאני בסוגיית המוסר. זאת, על מנת לשחרר את deutscher Nation משלטונו המדכא של האפיפיור והכנסייה הקתולית, ולהעניק לעם הגרמני דת משלו הניצבת על ערכי הגרמאניות. הקתוליות מוצגת כאוניברסלית, קוסמופוליטית, המנוגדת כליל לעיקרון הגרמאניות. מכאן שהיא איום על העם הטווטוני.
אולם יש מי שמצוי בשפל מדרגה נמוך אף מזה של האפיפיור: השטן היהודי. וכאן קובע לותר את המשפט האייקוני שנצרף בנפש הגרמאנית מאז ועד היטלר: “מי שמכיר את היהודי מכיר את השטן” -Ver kennt der Jude kennt den Teufel – את אמירתו משתית הנביא הגרמאני – “Der germanische Prophet … על הבשורה על פי יוחנן:
אתם מאביכם השטן ואת מאויי אביכם חפצים אתם לעשות. הוא רוצח היה מראשית ובאמת לא עמד, כי אין אמת בו. מדי דברו שקר, מתוך ישותו שלו ידבר, כי שקרן הוא ואבי השקר. (פרק ח’ 44)
חודשים ספורים לאחר פרסום היהודים ושקריהם חיבר לותר חוברת תחת הכותרת – על השם המפורש. Vom Schem Hamphoras – הכיתוב
על שער החוברת קובע: – רבנים שם מפורש SCHEMHAFHORAS RABINI
השם המפורש – אחד מכינויי אלוהים ביהדות המפרש את משמעות השם- יהוה. המורשת הנוצרית, זו הקתולית, וזו הפרוטסטנטית מאסכולת מרטין לותר ביתר שאת, בקשה להעניק משמעות, קרי: “פירוש” ל”שם המפורש”. מי שנטל על עצמו את המשימה היה מרטין.
א. פיסול בכנסיית העיר (Stadtkirche) ויטנברג ( (Wittenberg -1305. הכיתוב למעלה rabini”” – כוונתו לרב המחטט בפי הטבעת של החזירה בחיפוש אחר השם המפורש… ויטנברג במדינת סקסוניה הייתה עירו של לותר בה לימד ובה התגורר עם משפחתו רוב חייו. מכאן שמה הרשמי של העיר בימים אלו: Lutherstadt Wittenberg.
* בשנת 2022, לאחר דיון ממושך בנושא, לנוכח דרישת ארגונים יהודים להסיר מקיר הכנסייה את החזירה כביטוי לשם המפורש, פסקה מועצת העיר שלא להסיר, שכן מדובר במורשת תרבות, יצירת אמנות שהיא מדגם מייצג של אומנות הפיסול הגרמנית במאה ה-14.
ב. פיסול החזירה היהודייה – Judensau על קירות הכנסיות באירופה החל עוד במאה ה-13. בימי לותר פיסול החזירה היהודייה זכה בימי הביניים לביטוי בשורה של 26 פסלי כנסיות באירופה, 21 מהם בגרמניה.
כמתרגם התנ”ך וחוקר היהדות ראה לותר חובה להתייחס אל הנושא.
כאן בכנסייה שלנו בוויטנברג מפוסלת חזירה באבן. ילדי חזירה ויהודים שוכבים יונקים תחתיה. מאחורי החזירה רכון עליה רב, מרים את רגלה הימנית, מחזיק את זנבה גבוה ומתבונן ברוב עניין בספר התלמוד מתחת לזנבה. (כלומר בפי הטבעת…) הוא נראה כמו קורא משהו חריף או יוצא דופן, וזה בהחלט המקום בו זוכים היהודים לקבל את השם המפורש…
מאחר והחזיר הוא אלוהי היהודים הרי שאין לאכול את בשרו.
כאן מצטט המחבר את בפסוק מספר דברים י”ד, ח’:
אֶת הַחֲזִיר כִּי מַפְרִיס פַּרְסָה הוּא וְלֹא גֵרָה טָמֵא הוּא לָכֶם מִבְּשָׂרָם לֹא תֹאכֵלוּ וּבְנִבְלָתָם לֹא תִגָּעוּ…
המחבר מסביר כי הפסוק הוא מדגם מייצג לכזב היהודי אשר נועד להסתיר את האמת, שהרי החזיר הוא אלוהי היהודים, המוצצים את חלב החזירה. מכאן Judensau -חזירה יהודייה –
הכתוב קובע:
הביצוע הנאמן של ד”ר מרטין לותר המבורך / שבאמצעותו אלוהים / ככלי הנבחר שלו / בתקופתנו / חשף שוב את האור האמיתי ומקרין החסד של בשורתו הקדושה /יהי רצון שאלוהים יבטיח שאנו אסירי תודה על כך ונשאר כך / אָמֵן.
אל תכני הפשקוויל עצמו אין צורך להתייחס בהרחבה. עיקרו יודנהאס מאסכולת המחבר בספרו הקודם. כך שורה של משפטי בוז ליהודים, הכפשת התלמוד והמדרשים וכו’… אם בעבר קיווה להתנצרות היהודים, עתה קובע המחבר כי אין זה אפשרי עוד להסיר מן היהודי את השטן. מכאן שאין השטן היהודי מקיים את הדיבר השני: “לא יהיה לך אלהים אחרים על פני”.
עד כאן על תכני היהודים ושקריהם – ad nauseam…
פן האנטיכריסט – השטן נסיך הארץ
אנו מאמינים שהשטן הוא נסיך הארץ והוא אורב לממלכת ישו בכל כוחותיו… אין הוא מוכן לשחרר את האנשים שתפשם…
בני אדם לא תמיד רואים עין בעין עם אלוהים או ישו… יש לי אמון רב יותר באשתי ובתלמידי מאשר במשיח… כשראיתי את המשיח נראה היה לי שאני רואה את השטן… הייתה לי סלידה גדולה למשיח… לעתים קרובות נחרדתי משמו של ישו, וכשהבטתי בו על הצלב, היה זה כאילו פגע בי הברק… וכששמעתי את שמו מוזכר, הייתי מעדיף לשמוע את שמו של השטן…
כך מאניית הרדיפה שלו הפכה עם השנים למאניה של האדרה עצמית, של הוד והדר, מי שמאמין באמת ובתמים שהוא נציגו של אלוהים עלי אדמות. מכאן הביטוי החוזר ושב: “אני המשיח” Ich bin der Messias (!)
הוא שב ומסביר כי הוא סובל מ”פיתויים” ובעיקר מ”מאניית השטן”. כל מה שהוא לא אהב, כל מי שלא הסכים עמו עשה זאת בהשראת השטן. מכאן שהשטן זכה בעיניו למעמד על והפך לתפיסה השולטת בחייו. אחד המאפיינים העיקריים של לותר הוא מי שבחייו האינטלקטואליים, במגעיו החברתיים, בדיבור, בכתב ובהטפה הוא שב ומביא את השטן – ומייחס לו מעמד של שליט האנושות… לאו דווקא בהיבט השלילי.
דבריו אלו של לותר משחררים את הנוצרי בן הכנסייה הלותרנית – קרי: זו הגרמאנית – מאחריות מוסרית. אין הוא נתבע אלא לאמונה – שהיא כוח הנתון בנשמה, ולא בגוף, שכן הגוף מצוי בתחום שלטונו של השטן, ומאחר והדטרמיניזם שולט במעשי אדם, הרי שיש בכך שחרור מוחלט המעניק הצדקה מראש להגשמת המאוויים והרצונות, גם אם אלו הם היפוכו הנחרץ של המוסר המקובל אשר בו דוגלת כנסיית הוותיקן. שהרי…
במקום שבו אלוהים בנה כנסייה, השטן יבנה חדר תפילה. המיסה הקתולית היא חילול הקודש הגדול ביותר.
מכאן המסקנה, לפיה…
אם אנחנו שולחים את הגנבים לעמוד תליה, משליכים את הכופרים ללהבות המדורה, מדוע שלא נשתמש באותם כלי נשק נגד אותם הפושעים, אותם הקרדינלים, אותם האפיפיורים שוכני סדום ברומא… אותם משחיתי כנסיית אלוהים, מדוע שלא נשטוף את ידינו בדמם? unsere Hände in ihrem Blut waschen…
Antichristi – האפיפיור – אנטיכריסט – מצווה על מאמיניו לנשק את כף רגלו.
פסיון ישו – Christi Passion ישו רוחץ ברוב צניעות את כפות רגלי מאמיניו ומנשק אותם. לוקס קרנאך (הזקן) (1543)
הבל מול קין – שתי הכנסיות
על פי משנתו של לותר קיימות שתי כנסיות. אחת “אלוהית” ובראשה ישו מנצרת, השנייה, היפוכה המוחלט, זו הקתולית ובראשה האפיפיור, שהוא ניגודו של ישו, קרי: אנטיכריסט – Antichrist.
בעוד כנסיית השטן הקתולית שולטת בעולם הנוצרי, כנסיית האמת מבוזה ומוכפשת, מצפה ליום בו יעלה בידה להדביר את כנסיית השטן ולהביא ברכה לאנושות.
את הפער בין שתי הכנסיות, זו של השטן מול זו של ישו, מגדיר לותר כהבל מול קין. קין רוצח הבל אחיו הוא התגלמות השטן, בעוד הבל הוא המייסד של כנסיית האמת ברוח אברהם, יצחק, יעקב ונח, וכן כלל נביאי האמת, בעוד קין, הוא זה שיסד את כנסיית השטן על כל רשעותה. בראש כנסיית הבל עומד ישו מנצרת. בראש כנסיית קין ניצב השטן, קרי: אנטיכריסט – האפיפיור.
השטן, היושב על כס האפיפיור, הוא זה המבצע את כל הזוועות במאמיניו, זאת בסתירה נחרצת לכתוב בספרי הקודש. הכנסייה הנוצרית היא זו המפיצה את הדוקטרינה השטנית בקרב מאמיניה, וראו את קללת האינדולגנציה – Indulgentia – שטר מחילה המנוגדת כליל למחילה והצלת נפשות. הנה כי כן האפיפיור והיהודים זהים ברשעותם.*
* פרשת האינדולגנציה, היא זאת אשר עוררה את לותר לתלות ב- 1517את 95 התזות שלו.
אומנם כנסיית אלוהים תגבר בסופו של דבר על האנטיכריסט (Antichrist) קרי: האפיפיור, אך בינתיים השטן הוא השולט, והוא זה המנחית את כל האסונות על העולם, יוזם מלחמות, מחולל מרידות חברתיות, מביא לאסונות במשפחה, גורם למגפות, שוד רכוש, אסונות טבע ומשטרי עריצות – tyrannische Regime…
לותר – משיב לגרמאניה את ייחודה – בסיס לנאציזם
מאז שירת הניבלונגים–Nibelungenlied בתחילת המאה ה-13* – ועד מרתין לותר במאה ה-16, חולפות מאות שנים, אלפי יהודים נטבחים במסעי הצלב. האפיפיור מצווה לשרוף את ספרי התלמוד בצרפת. יהודי ווינה מצווים לחבוש את “הכובע היהודי” – Judenhut… בעקבות שורה של עלילות דם מאות יהודים עולים באש בבתי כנסת המוצתים ברחבי גרמניה. גירוש יהודי אנגליה. פרעות רינטפלייש – Rintfleisch, במהלכן מפקד גייסות גרמאני מצווה “להכרית את הגזע היהודי הארור” – „Um die verdammte jüdische Rasse auszurotten.“
*באשר ל- Nibelungenlied- שירת הניבלונגים, הייתה לי הזכות לתרגם את היצירה לעברית. ראו שירת הניבלונגים הוצאת הקבוץ המאוחד 2006.
בפרעות בפרנקוניה, בוואריה, ואוסטריה מוצאים את מותם למעלה מ-20.000 יהודים, רבים מהם על המוקד. 146 קהילות נחרבות עד יסוד. עלילת הרעלת בארות בצרפת, 5000 יהודים משלמים בחייהם. מגפת המוות השחור והרעלת בארות, חורבן 200 קהילות של יהודים מלווה בגירוש. “גזירות ווינה”, החרמת רכוש יהודי העיר, 270 גברים, נשים וטף עולים על המוקד. גירוש יהודי אוסטריה. האפיפיור, ניקולס החמישי, מייסד את האינקוויזיציה. גירוש ספרד, רכושם של 200.000 יהודים מוחרם.
וזהו קצה הקרחון בלבד, (את הרשימה המורחבת ימצא הקורא בפרק: העם הנבחר (לפורענות).
עתה עולה מרטין לותר על בימת ההיסטוריה.
פולחן מלחמת ההשמדה – Vernichtungskrieg
את פולחן המלחמה שלו משתית לותר על הברית החדשה…
משום שהיו אלה ישוע עצמו ויוחנן המטביל מי שקבעו נחרצות כי המלחמה – מאחר והיא ביטוי לרוח אלוהית – הרי שהיא מוסרית וצודקת.
מכאן, שעל…
הנוצרי הנאמן והצייתן לצאת למלחמה ברוב שמחה… עליו להכות, לרצוח, לשדוד ולבצע כל סוג של נזק שיש בידו… Schlagen, morden, rauben und jeglichen Schaden anrichten,…
רק אז הוא ידע כי הוא נוצרי של אמת… אל לאיש לחשוב שהעולם נשלט ללא דם. על החרב להיות אדומה מדם… אני בעצמי, מרטין לותר, עושה כמיטב יכולתי בתפילה, ואם צריך, במהלומת אגרוף.
ביטוי אולטימטיבי לפולחן המלחמה והכוח, מציג לותר בימי מלחמת האיכרים
(1524-1525 Bauernkrieg) גם במקרה זה בא לידי ביטוי עקרון האפכא מסתברא ברמה פסיכוטית.
לותר, מושיע המדוכאים והחלכאים – ורובד האיכרים במערך הפיאודלי זוכה למעמד של הלוטים, עבדי מעמד האצולה השולטת ביד רמה ואכזרית בעובדי האדמה. מכאן זעמו של לותר על מעמד הנסיכים הפיאודלי, המדכא את האיכר. כיוון שכך לותר דורש מאלוהיו:
הכה את נסיכינו בטירוף… שהרי כל מה שהנסיכים עושים הוא לשדוד ולדכא את העם, להעלות מיסים ולהשקיע אותם בעוני מרוד… הם השוטים הגדולים ביותר, הנבלים הגרועים ביותר עלי אדמות. העם כבר לא יכול עוד לסבול את עריצותם השפלה.
בהמשך דבריו מנבא ההומניסט הדגול כי…בקרוב יושמד שבט הנסיכים, זרע השטן – Der Samen des Teufels…
לפיכך אין זה מפתיע שהאיכרים בגרמניה ראו בלותר את מנהיגם הרוחני, את התקווה האחת והיחידה לגאולתם מן העוני המחפיר והשיעבור הפיאודלי. ואכן, בשנת 1524 פרץ המרד המוכר בהיסטוריה כ”מלחמת האיכרים “אשר לותר, התומך המושבע של המעמד המדוכא ביותר בגרמניה, מתואר כמי שהיה אביו הרוחני, ויש אף מי שטוענים שהוא היה זה שחולל את המרד.
האומנם?
עם פרוץ המרד לותר כותב:
האיכרים כמוהם כערמת שחת… שוטים גמורים… לכן עליהם לשמוע את הצלפות השוט ואת שריקת הכדורים, וכל זה מה שמגיע להם. עליהם להיות צייתנים, אבל אם לא, הרי שגם ברחמים אין תועלת… עלינו לתת לכדורי התותח לשרוק ביניהם, שאם לא כן יחמיר מצבם פי אלף…
ב- 6 במאי 1525, שנה בקירוב לאחר פרוץ המרד, שנת קטל חסר תקדים במהלכו נרצחו קרוב ל-200 אלף איכרים בידי קלגסי הנסיכים רכובים על סוס, עטופים בשריון, קסדת פלדה לראשם, חמושים במיטב הנשק של התקופה, רצחו, עינו והעלו באש את צריף מגוריו של האיכר חסר האונים החמוש לכל היותר בקלשון ואת חפירה. איכר שנלכד ולא מצא את מותו מייד, הוצא להורג – על פי רוב בעריפת ראשו. ההוצאות להורג נערכו בכיכרות כפרים וערים. על בני משפחת הנידון – נשים וילדים – היה להתבונן בהרג האב או הבעל.
לא זה המקום לתאר את מסע הרצח, ודי אם נציין שבעקבות המרד פשט במרחבי גרמניה שבר כלכלי מלווה ברעב שאף הוא הביא למותם של מאות אלפים.
לנוכח המצב ראה לותר חובה לפרסם הצהרה בנידון, הפעם תחת הכותרת: “נגד כנופיות האיכרים, השודדים ורוצחים”, אותה, ציין כי “נכתבה בהשראה אלוהית”:. קשה שלא לחוש סלידה מן הכתוב, להלן מספר מובאות:
…להרוג איכר זה לא רצח, זה עוזר לכבות את ההתלקחות. אין צורך באמצעים למחצה, יש לרסק אותם, חזירים נמוכי המצח, לשסף את גרונם… Man sollte sie zerquetschen, diese niederträchtigen Schweine, ihnen die Kehle durchschneiden…
אין להשאיר אבן על אבן. להרוג איכר זה לקטול כלב מוכה כלבת!. . . נסיכינו חייבים בנסיבות אלו להתייחס אל עצמם כשליחי הזעם האלוהי… נסיך שלא יעמוד במשימה יחטא לאלוהים, חטא שאין עליו כפרה… זו כבר לא שאלה של סובלנות או רחמים. זו שעת הזעם אשר ביטוי הנחרץ הוא להב החרב… die Klinge des Schwertes
והאיש מסכם בגאווה וסיפוק את חלקו בשורת הפרעות:
אני, כן אני, מרטין לותר, שהרגתי את כל האיכרים שמרדו באדוניהם, כי ציוויתי לשחוט אותם. על כן כל הדם שלהם על כתפי. אבל השלתי אותו על אלוהים אדוננו אשר ציווה עלי ללכת בזו הדרך…
והשטן שב לחזית הבמה:
האיכרים משרתים את השטן… אני מאמין שלא נותרו שדים בגיהינום, שכן כולם הפכו לאיכרים. בימינו הנסיך יכול לרשת גן עדן בזכות העובדה שהיטיב לשפוך את דם האיכרים טוב יותר מרעיו… שכן, עדיפה שפיכת דמים על תפילה – Besser Blut vergießen als beten…
מלחמת מגן – קרי, עוד Vernichtungskrieg
המלחמה היא האסון הגדול ביותר שידעה האנושות. היא מכחידה את האמונה, מחריבה מדינות, גוזרת כליה על התא המשפחתי. כל פורענות, קטלנית ככל שתהיה, עדיפה על המלחמה.
אכן, מסר הומניטארי למופת. עם זאת האיש מסביר כי על ארצו למהר ולצאת למלחמה אותה הוא מכנה “מלחמת מגן” – Ein Schutzkrieg
אל לנסיך לחכות עד שהצד השני יתקוף אותו… מלחמת מגן לא נועדה רק להגנה עצמית, אלא גם כמעשה נקמה… מלחמה שהוכרזה כנקמה היא מעשה צודק ומבורך… ואף “אלוהי” – “Göttlich”…
כאן אנו עשויים למצוא הסבר רוחני לזוועות הוורמאכט, שלא לדבר על הס”ס.
“זו חובה נוצרית ועבודת אהבה שלא לאחר לצאת למלחמה.” ובאשר להתנהלות בשדה הקרב קובע ההומניסט הגרמני:
יש לשסף את גרונם של האויבים, לבתר אותם, לשרוף אותם, לעשות כל מה שיכול לפגוע בהם עד שיוכו סופית ונחרצת.
כלומר Vernichtungkrieg – מלחמת השמדה, הפעם בבחינת מלחמת מגן. Schildkrieg בלשון גרמאניה הנאצית.
הניצחון ב”מלחמת מגן” יושג רק בתנאי שהעם הגרמאני יירתם ויציית:
חובת הציות הכללית כלפי המדינה כוללת את חובת השירות הצבאי של כל נתין כשר גופנית.
מאחר והקורא עלול לתעות ולחשוב כי מן הציווי “לשסף את גרונם… עולה נימה של אכזריות, מביא לותר את משל “הרופא המנתח”.
הרופא המנתח הכורת יד או רגל. אכן מעשה שקשה לראותו אך הרופא עושה זאת על מנת להציל את הגוף… כך במלחמת מגן אשר היא משימה קדושה ונדרשת, הכרחית כמו אכילה או שתייה…
ובהמשך דבריו מפציר האיש ב…
נוצרים כמשרתים נאמנים וצייתנים היוצאים בלב שמח אל הקרב, להכות, לרצוח, לשדוד ולהחריב ככל האפשר את רכושו של האויב. רק כך נוכל לראות בהם נוצרים של ממש… אל לאיש לחשוב כי ניתן לנהל את העולם ללא שפך דם. על החרב להיות תמיד טבולה בדמו של אויב… רק כך נדע כי אלוהים איתנו… Gott mit uns
Gott mit uns סיסמה שהייתה לזעקת קרב במלחמות הגרמאנים מאז לותר ועד היטלר. כאן מן הראוי לציין את ההיבט הלשוני בגרמאניה הנאצית, מי שהעתיקה את העיקרון הלותרני של מלחמת קיום -Daseinskampf במלחמת השמדה- Vernichtungskampf.
בשנת 1914 חוללה גרמאניה את מלחמת העולם הראשונה. שמו של הצבא הכובש היה Reichsweher קרי: הגנת הרייך. במלחמת העולם השנייה זכה הצבא בתואר חדש: Wehrmacht – כוח הגנה, או “מגן”. זיוף זה של מהות גייסות המחריבים את אירופה, מקורו בתורת המלחמה של לותר.
היה זה ביסמארק מי שנטל מלותר את עיקרון מדיניות הכח – Machtpolitik*.
*להרחבה בנושא ראו הפרק מלחמות גרמניה.
לותר – הפן הנוירוטי
את ההיבט הנוירוטי במובן של הפרעה נפשית באישיותו, מסביר לותר בעצמו…
אמא שלי נהגה להלקות אותי חזור ושוב עד שדיממתי, וכל זאת בגלל אגוז בודד.
כך אימו וכך מוריו בבית הספר שם הוכה – על פי עדויות חבריו – “חמש עשרה פעמים ביום, הכול בגלל עבירות סרק…
לא ייפלא אפוא כי האיש, עוד בימי ילדותו, סבל מאי נחת, מתח נפשי, התקפי חרדה ומצבי מלנכוליה.
אומנם פיזית אני בסדר, אבל אני סובל נפשית… במשך שבוע ימים נשלחתי לתופת ולמוות. אני מותש, עדיין רועד בכל גופי. רגשות ייאוש ואובדן גרמו לי לאבד את אמונתי בישו…
אין זה מפליא אפוא כי שורה של ביוגרפים הגדירו את אישיותו כהפרעה נוירולוגית -Neurological disorder – מוכת הזיות, פנאטיות דתית אשר לא אחת באה לביטוי ב”גירוש השטן” לפיו, כל מי שהתנגד לו, או לא הסכים עמו, פעל בהשראת הדמון. ביניהם ז’אן קלווין המכונה בפיו “האשמדאי” – Asmodäus. מכאן שהשד שולט בחייו והופך למאפיין מרכזי בעולמו הרוחני.
כך במגעיו החברתיים, בדיבור, בכתב ובסדרת ההטפות בעודו מציג את השטן כשליט עליון. לצידו של השטן בא “פרץ הזעם.” – Wutausbruch…
“הזעם” כותב לותר:
פועל כממריץ לכל הווייתי. הוא זה המחדד את שכלי, עוצר את התקפות השטן עלי ומחלץ אותי מדיכאון. אף לא פעם אני מיטיב לדבר או לכתוב מאשר כשאני נתקף בחמת זעם. אם ברצוני להלחין, לכתוב, להתפלל ולהטיף היטב, עלי לזעום…
ואומנם כתביו גדושים בוולגריות, הקצנה, לשון גסה ומשתלחת, בפרדוקסים פרועים… ואף מתובלים ברמיזות פורנוגרפיות, דוגמת “השטן שוכב איתי יותר מאשר אשתי” . ובאשר ל”זעם” הוא זה המעניק לו מעמד-על בקרב בכירי הנצרות…
בעודי זועם, אני לא מביע את זעמי, כי את זעמו של אלוהים… לא ניתן להשוות אלי את אוגוסטינוס הקדוש או אמברוזיוס הקדוש…אף לא במשך אלף שנים אלוהים לא העניק לאף בישוף מתת כזה שהעניק לי. אלוהים מינה אותי לאדון הארץ הגרמנית, ואני מתחייב ומצהיר בזאת: “כאשר אתה מציית לי, לא לי אתה מציית, כי אם למשיח. אשר על כן המעז שלא לציית לי מבזה את המשיח. מי שדוחה את תורתי גורלו נגזר…אל לאיש לקום נגדי… אני הוא ישו, אני הוא נביא גרמניה…
למותר לציין שאף בקרב גדולי המתהדרים על הכס הקדוש לא נמצא מי ששחצנותו מגיעה לקרסולי הרפורמטור הגרמאני. כיצד אפוא אפשרי הדבר שהשקפה “שטנית” זו התקבלה בברכה בקרב מאזיניו וסיפקה לו מעמד בכיר בתרבות גרמניה?
פרידריך ניטשה מי שזיכה אותו בתואר “אינטלקטואל ברברי… “Barbarischer Intellektueller” מצטט את לותר:
אם היינו יכולים להעלות על הדעת שאלוהים המגלה התקפי זעם ורשע כה רבים, יכול להיות רחום וצודק, וכי איזו תועלת יש לנו באמונה?
והמחבר מסכם:
מאז ומעולם לא היה דבר מה אשר השפיע עמוק יותר על הנפש הגרמנית, שום דבר מעולם לא פיתה אותה יותר, מאשר אותה דדוקציה, המסוכנת מכולן, שהיא בראש וראשונה חטא לאינטלקט. קרי: credo quia absurdum est – אני מאמין שכן זהו הבל מוחלט.
אלוהים הכסיל וישו הנואף
וכי לא ניתן לזהות במאניה זו של הערצה עצמית במובנה ה”אלוהי” את דמותו של היטלר?
עד כאן ההשוואה בינו לבין המשיח הנוצרי. אולם לא תמיד רואה האיש את עצמו עין בעין עם ישו:
“יש לי אמון רב יותר באשתי ובתלמידי מאשר במשיח… כאשר ראיתי את המשיח נראה היה שאני רואה את השטן. חשתי אליו סלידה רבה. לעתים קרובות אף נחרדתי למשמע שמו – Jesus. וכשהבטתי בו על הצלב, זה היה כאילו נפגעתי מברק, וכששמעתי את שמו מוזכר, הייתי מעדיף לשמוע את שמו של השטן.
כך באשר לישו המשיח. וכך גם באשר לאלוהים עצמו…
אלוהים שוטה…ישו נואף סדרתי
אין לי ספק כי אלוהים הוא דגול ורב עוצמה, מיטיב ומרחם… אלוהים נראה בעיני כקלגס חמוש במוט… Cleggs bewaffnet mit einer Stange… המתנהג לעתים קרובות כמו מטורף…אלוהים משתק את הזקנים ומעוור את הצעירים וכך נשאר אדון. אני מתבונן באלוהים ורואה בו לא יותר מאשר נבלה. מה גם ש”אלוהים הוא שוטה”… Deus est stultissimus…
כאן מן הראוי לציין את תיאורו של אלוהים בפאוסט לגתה, כזקן סנילי מי שמפיסטו השטן הוא בנו היקר.
כך באשר לאלוהים, ובאשר לישו, בנו המשיח… מרטין מציג אותו כנואף סדרתי…”המשיח”, קובע לותר, “ניאף לראשונה עם האישה השומרונית אותה פגש ליד הבאר (הבשורה על פי יוחנן)… מאוחר יותר חזר ונאף, הפעם עם מרים המגדלית (הבשורה על פי לוקס)…זמן קצר לאחר מכן עם האישה הנואפת אותה הציל ממוות בסקילה (הבשורה על פי יוחנן).
הנה כי כן, קובע לותר, המשיח לפני עלותו על הצלב, שב וחוזר ונואף שלוש פעמים. האומנם לסיפוק תאוות המין…? למותר לציין כי אין ולו רמז להזיותיו של לותר בברית החדשה.
ובאשר לנשים. להן שני תפקידים בחייהן. זנות ונישואים. באשר לנישואים הכרוכים ביחסי מין, על פי לותר מדובר ב… “יחסי מין בין בעל לאשתו הם חטא הנעדר כל הבדל בין משכב עם זונה…” mit einer Prostituierten…
אגב, היה זה לותר מי שקבע כי לכומר לוטרני מותר לשכב עם נשים.
ושוב נשאלת השאלה כיצד אפשרי הדבר שתופעה זו הקרויה לותר הפכה להיות התגלמות הרוח הגרמאנית, קרי…מוסר גרמני, בעיקר כפי שזו באה לביטוי בעידן הנאצי.
האומנם היה זה לותר, מי שהפך לקדוש בעיני הגרמאני הנורמטיבי, שחרר אותו מכל חובת ריסון מוסרי כפי שהטילה עליו תרבות המערב על בסיס תורת המוסר היודו-נוצרית?
על עצמו…
מבוקר עד ערב אני שתוי ולא עושה כלום. אתה שואל אותי למה אני שותה כל כך הרבה, למה אני מפטפט ללא הרף, ולמה אני שב וזולל…כל זאת על מנת לרמות את השטן הבא לייסרני… זלילה, שתייה, צחוק ואפילו חטא פה ושם, שכן כך אני מאתגר את השטן המתועב…
במכתבו למלנכטון (Philipp Melanchthon)* התיאולוג, רעהו של לותר רואה האיש להתייחס לסוגיית החטא…
esto peccator et pecca fortiter – היה חוטא ותרבה לחטוא ברוב אומץ – שכן בחיינו חובה עלינו לשוב ולחטוא…
*(מלנכטון לא היה פילושמי אך גינה בחריפות את עלילת הדם שהתחוללה ב-510 בברנדנבורג ואשר הביאה לרצח של 38 יהודים.)
כך גאוותו השטנית בעצמו…
“האם לותר הזה נראה לך כמפריז בגדולתו? מבחינתי אני קובע נחרצות שהוא אלוהים. אחרת, כיצד יכולים היו כתביו להפוך קבצנים לאדונים, חמורים לרופאים, נוכלים לקדושים, ורפש לפנינים?
ובאשר ליודנהאס…
…גם כאן תורת האוקסימורון בא לידי ביטוי פתולוגי. מחד הוא מכנה את היהודים “משפחתו של ישו” ומגנה את הכנסייה הקתולית המתעמרת ביהודים, ומקדיש שנים ארוכות לתרגום התנ”ך. מאידך – לאחר שכשל בניסיונו להמיר את דתם לנצרות – הוא זוכה במעמד השלב העליון בסולם היודנהאס בימי הביניים, והגדרותיו בנושא עולות על התעמולה של דר שטירמר.
בעוד הרפורמציה מאסכולת, קלווין בצרפת, ארזמוס בהולנד, צווינגלי בשוויצריה וכו, הביאו לסופם של ימי הביניים על ידי שהציבה את הבסיס לחברה קפיטליסטית ועירונית, לותר הוא היפוכם המוחלט, והוא זה שהשקיע את גרמאניה חברתית וכלכלית בחשכת ימי הביניים לפרק זמן של 200 שנה ואף יותר.
לותר, לא זו בלבד שהוא היפוכה של הסובלנות הפרוטסטנטית מאסכולת קלווין ושות’, כי אם אל מול היודנהאס שלו ניתן להעניק לנצרות הקתולית מעמד של חסידי אומות העולם.*
*למרבה האירוניה, גם ברפורמציה הגרמנית היו מי שעמדו לצד היהודים דוגמת פיליפ מלנכטון (Melanchthon, מרטין בוצר (Butzer) ובראש וראשונה יוהן רויכלין Reuchlin)) הנודע מן הפולמוס בינו ליהודי המומר יוסף פפרקורן.
לפולחן לותר בגרמאניה לדורותיה אין גבול. מספר פסליו המקדשים את שמו וזכרו ברחבי גרמאניה עולה על כלל פסלי גרמאנים דוגמת גתה, פרידריך הראשון, ביסמארק, בטהובן… גם יחד. שמה הרשמי של וויטנברג – היא lutherstadt. עשרות ככרות – Lutherplatz, רחובות אינספור – Martin-Luther-Straße, בתי לותר – Lutherhaus, בתי ספר, כנסיות, בתי חולים, מכללות, מוזיאונים, אוניברסיטאות, מכוני מחקר…ועוד ועוד, פזורים ברחבי גרמניה.
מרטין לותר – הפהירר הראשון – Deutschland über alles
היבט נוסף הוא ההבדל בין האסכולה הפרוטסטנטית של קלווין וצווינגלי המדגישים את הפן האוניברסלי בתורתם ומבקשים להרחיב את תורת הרפורמציה על כלל העמים, הרי שלותר מתרכז רק “בגרמנים האהובים שלי” – “Meine geliebten Deutschen”…
המסר שלו מופנה לגרמנים בלבד.
אני הנני נביא גרמניה… נולדתי למען הגרמנים האהובים עלי ולמענם אמות.
עם זאת מגלה המחבר מרכיב הנעדר מגרמניה, וכאן בא משל הסוס הנעדר רוכב:
גרמניה כמוה כמו כסוס מופלא – Ein wunderbares Pferd שיש לו הכול מלבד דבר אחד : רוכב. בדומה למקרים בהם הסוס הטוב סוטה מדרכו, הוא זקוק לרוכב מאומן שינחה אותו כראוי. כך גרמניה, רבת העוצמה ובעלת אוכלוסיה נשגבת, אך נעדרת Führer. כאשר יקום לה מנהיג, אויביה לעולם לא ינצחו אותה.
למותר לציין שהמובאה לעיל שבה וצוטטה אין ספר פעמים עוד לפני עלותו של הפיהרר לאוכף הסוס המופלא.
בשאלת יחס שלטון – ציבור, ההיבט הרדיקלי של לותר זכה להתקבל בקרב צמרת הפילוסופים הגרמנים, דוגמת השילוש (הקדוש?) עמנואל קאנט, הגל ופיכטה.
כאשר נשאלת השאלה מדוע הגרמנים לא ניסו למרוד בשלטונו של היטלר, התשובה תמצא בהגותו של לותר והטריומיראט הנ”ל. כך הפיהרר הגרמני הראשון:
התנגדות הציבור לכוח המחוקק העליון של המדינה אינה לגיטימית בשום פנים ואופן. . . אין לציבור כל זכות למרוד או להסית, קל וחומר כאשר הכוח העליון מתגלם בשלטון יחיד של מלך. אין כל הצדקה – בתואנה של התעללותו בכוח של השליט – לגירוש ממעמדו או בנטילת חייו. . . . חובתו של העם היא לשאת בכל ניצול לרעה של הכוח העליון, אפילו שניצול זה הינו אכזרי ובלתי נסבל… Grausam und unerträglich אפילו נגד השליט המושחת ביותר אין לעם כל זכות למרוד.
וכי הדבר מתמיה כי היה זה קאנט מי שחזר על דברי לותר:
לכוח העליון במדינה יש רק זכויות וחובות כלפי הפרט.
וכך הגל:
המדינה היא תהלוכת האלוהים על פני הארץ… המדינה היא ביטוי לרצון האלוהים…*
*להרחבה בנושא ראו הפרק: הרוח הגרמאנית – der deutsche Geist
פולחן לותר
“מרטין לותר הוא נכס רוחני העולה על זה של הרב מנצרת.
מרטין נימולר*
כך מרטין נימולר – Martin Niemöller – מצמרת הכנסיה הפרוטסטנטית בימי הרפובליקה הפדרלית. כך ההיסטוריון היינריך פון טרייצ’קה (Treitschke 1834 -1896) מעריצו של לותר, מי שראה בו התגלמות המשיח, ואף העניק לו מעמד אלוהי.
על פי נימולר וטרייצ’קה משנתו של לותר משחררת את הנוצרי בן הכנסייה הלותרנית – קרי: זו הגרמאנית – מכבלי המוסר. אין הוא נתבע אלא לאמונה – שהיא כוח הצרוף בנשמה, ולא בגוף, שכן הגוף מצוי בתחום שלטונו של השטן, בכוח או בפועל, ומאחר והדטרמיניזם שולט במעשי אדם, הרי שיש בכך שחרור מוחלט המעניק הצדקה מראש להגשמת המאוויים והרצונות, גם אם אלו הם היפוכו הנחרץ של ערכי המוסר המקובל אשר בו דוגלת הכנסייה – הקתולית – יתירה אף מזאת, הגרמאני “החוטא” ברוח הקתולית לא ישלם כל מחיר על מעשיו שכן אלה כאמור אינם תלויים כלל ברצונו של אדם.
במסתו משנת 1520, הנחשבת לביטוי אולטימטיבי של הרוח הגרמאנית – der deutsche Geist – תחת הכותרת: פנייה אל האצולה הנוצרית של העם הגרמאני – An den christlichen Adel deutscher Nation מונה המחבר 27 סעיפים המציגים את שחיתות הכנסייה בראשות האפיפיור – “אנטיכריסט” בלשונו, ומנגד דורשת להעניק לעם הגרמאני דת משלו הניצבת על ערכי הגרמאניות.
הקתוליות מוצגת כאוניברסלית, קוסמופוליטית, המנוגדת כליל לעיקרון הלאומנות הגרמאנית. מכאן שהיא איום על העם הטבטוני.
לא זה המקום להתייחס בהרחבה למשנתו הפרוטסטנטית של מרטין לותר ולמאבקו בעקרונות הכנסייה הקתולית (לה קרא “בית זונות” Bordell… ולאפיפיור ליאו העשירי “אנטיכריסט”. להלן אפוא הנושא בתכלית הקיצור.
הכנסייה הקתולית, הנסמכת על עקרונות היהדות – הגם שלא בגלוי ובמוצהר – החזיקה בדעה שהאדם הוא יצור בעל חירות, מכאן שניתן לבוא אליו בתביעה מוסרית, וכי ישועת נפשו תלויה בכך שיבחר בטוב וימלא אחר עקרונות הומניטאריים.
בא לותר, הסומך את משנתו על הפסוק מספר חבקוק המצוטט לעיל ” וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה””(ב.4) וקובע כי אדם עשוי לזכות בהצדקה – כלומר, להיות צדיק בעיני האל ולזכות בישועה – הודות לאמונה בלבד – ללא צורך במילוי מצוות ומעשים טובים, וללא השתתפות בטקסי פולחן. אמונתו של הצדיק היא מעוזו, היא מפלטו מתהומות הייאוש. מכאן שעיקרון “קיום המצוות” אינו אלא דבר הבל וכי מערכת התיווך בין האדם לאלוהיו שבנתה הכנסייה הקתולית, היא חסרת שחר:
אין צורך בסקרמנטים, בטקסים שעורך הכומר, בצום, בסיגופים, בנזירות ובקדושים. אין תוקף לפרשנויות שחיברו תיאולוגים במרוצת הדורות; אין ערך לחוק הקאנוני ולבולות האפיפיורות. האינדולגנציה – איגרת מחילה – “מעשה שפל של הסחת דעת, כל כוונתו להסיח את דעתו של “החוטא” ולהעשיר את אוצר הכנסייה.
עתה, כיוון שהשליך מאחוריו את כבלי הכנסייה, ונפתר מפחד זעמו של אלוהים, קובע הרפורמטור הדגול נחרצות:
הנוצרי הוא אדון בן-חורין לכול, שאינו נכנע לאיש, קל וחומר לא להזיות חסרות השחר של טכסי הכנסייה…
שהרי עיננו רואות כי הבטחת הישועה של המשיח הנוצרי אינה מתקיימת במציאות. בני אדם – גם אלה שקבלו את תורתו של האפיפיור – חיים בעולם רווי סבל וחטא! מכאן שבמציאות ההיסטורית, אין האדם בוחר במעשיו, ולכן אין משמעות לתביעה שיעשה טוב.
מכאן שהעיקרון הקתולי לפיו רצון חופשי הוא הקובע את מעשי האדם, הנו חסר שחר. רק נשמתו של האדם יכולה להיפדות על ידי האמונה, ואת שכרה תקבל בעולם הבא, כאשר יזכה בגאולת המשיח. אותו משיח אשר איננו נוכח בעולמנו. מי אם כן שולט על מעשיו של האדם בעולם ההווה ? אנו מאמינים שהשטן הוא נסיך הארץ… der Teufel der „Fürst der Welt“…
למותר לציין כי משנתו של לותר בדבר שלטונו של השטן זכתה לביטוי נחרץ במקרהו של היטלר “השטן נסיך הארץ” וחבר מרעיו, מי שהיו על פי כל קנה מידה הומניטארי כנופיה של גנגסטרים, סוטים, מטורפים ובראש וראשונה סדיסטים. (להרחבה ראו הפרק הסדיזם הגרמאני…)
לותר שחרר אמנם את הגרמנים מכפייתה של הכנסייה הקתולית, אולם בעת ובעונה אחת תמך בכוחות האפלים ביותר שדיכאו כל התפתחות של חברה חופשית. אחרי ככלות הכול שלטון האפיפיור היה רב לאומי והוא אשר העניק מעמד שוויוני במרחב האמונה לרוב עמי אירופה. לותר שחרר את ההתנסות הפנימית של האדם, אך התנגד נמרצות לרעיון של חופש פוליטי. הוא עודד את הגרמנים לטפח את רגשותיהם ולממש את רצונם, אולם גינה בכל תוקף מתן חירות לחברה כולה.
לותר כפר בצורך להיטיב בעולם הזה, ובכך נתן גושפנקא דתית לכל הזוועות על פני האדמה. מי שנטל את רעיון בדבר שלטונו של השטן בעולמנו, זאת, מקץ 300 שנים, היה גתה במחזהו ד”ר פאוסטוס, עליו טרח כל ימי חייו ואותו סיים זמן קצר לפני מותו, הנחשב ליצירת-על בספרות הגרמאנית., ד”ר פאוסט כורת ברית עם מפיסטו השטן (בנו האהוב של אלוהים, בעוד בורא עולם מוצג במחזה כזקן סנילי) ומקים ממלכת עבדים מבלי שיידרש לשלם על מעשיו.*
*להרחבה ראו הפרק פאוסט לגתה – השטן המחבר בין לותר להיטלר.
לותר – משיב לגרמאניה את ייחודה – בסיס לנאציזם
ועתה אל “הפיהרר הראשון – – “Der erste Führer”בתולדות הפולק הגרמאני…כינוי כבוד שזכה לו בימי הרייך השלישי.
נפתח בניסיון צנוע להתייחס אל אישיותו המתאפיינת בתסמונת מאניה-דפרסיה בעודו קובע נחרצות מערך ערכים שהם בבחינת תרתי דסתרי, אוקסימורון, תופעה הצרובה בנפשו המלווה אותו כל חייו.
מחד, אין ספק שמדובר בדמות מוכשרת ויוצאת דופן. כך היושר ברמה האישית, הצניעות, הפשטות, התשוקה ללימוד, היצירה במוסיקה ושירה, תרגומו לתנ”ך אשר תרם רבות לרמת השפה הגרמנית. הטקסט המלא שכלל את הברית החדשה, התנ”ך והספרים החיצוניים גם יחד, ראה אור ב-1534. העובדה שהכתבים ראו אור בימים שלאחר המצאת הדפוס העניקו להם פרסום חסר תקדים. בתוך תקופה קצרה פורסמו מאות אלפי עותקים – מספר דמיוני במציאות של המאה ה-16 – ולותר זכה למעמד נעלה בארצו.
מאידך, הוא האיש שהביא את ארצו לשבר מוסרי, לאסונות כלכליים חסרי תקדים ולשקיעתה של גרמניה לפרק זמן של 300 שנים במהלכם הייתה ארצו מרוסקת בין 360 נסיכויות. רק ב-1871 חולל ביסמארק את איחוד גרמניה „Deutschen Einigung“ והפך אותה למעצמת-על אירופאית, מה שחולל את שתי מלחמות העולם שהיו האסון הגדול בתולדות האנושות.
נפתח במאניה-דפרסיה:
מאניה-דפרסיה, הפרעה דו־קוטבית, מתאפיינת בשינויים קיצוניים במצב הרוח ואנרגיה. מכאן, תקופות של דיכאון הבאות בין היתר לביטוי באובדן הנאה מהחיים, בייאוש ובחוסר תקווה ואף במחשבות אובדן. מאידך גיסא, תקופת המאניה גדושה באיפוריה, תחושה של אנרגיה המאפשרת פעלתנות יתר בניסיון להשיג יעדים אף אם הם חסרי שחר.
בחינת עולמו הרוחני של לותר הכולל סיבובי פרסה מקוטבים בכתביו ובימי חייו, דומה כי אלו עומדים אכן במבחן עקרונות של מאניה-דפרסיה. בחינת הנושא בפרק שלפנינו מציג את ההפרעה הדו-קוטבית של “המשיח הגרמאני” Der germanische Messias … בסדרה של היבטים אשר בחלקם הם בבחינת אותו אוקסימורון המאני-דפרסיבי.
ב-2 ביולי 1505 עבר מרטין לותר, סטודנט למשפטים בן 22 בעת ההיא, חוויה טראומתית אשר לטענתו שינתה את חייו: לאחר ביקור בבית הוריו, נקלע לסופת ברקים סוערת. ברק שפגע באדמה לידו עורר בו אימה וגרם לו לפנות אל השמיים בתחינה: “אנא, עזרי לי, אנה הקדושה, ואהיה נזיר!” שבועיים לאחר האירוע המכונן חבר מרטין הצעיר למנזר ארפורט (Erfurt) שם נטל על עצמו את חובות הנזירות, הפגין משמעת עצמית מרשימה, למד ביסודיות ובעומק את ספרי הקודש, כולל התנ”ך – אותו יתרגם בבוא העת – ואימץ מרצון את תנאי העוני והדלות שהיו מנת חלקם של אחיו הנזירים.
האומנם אפשרי הדבר כי האירוע הטראומטי הוא זה שחולל בנפשו את תסמונת המאניה-דפרסיה כפי שזו מוגשת בפרק הנוכחי?
כבר מגיל צעיר ניתן להבחין אצל לותר תסמינים נוירוטיים. החינוך הקפדני בנוסח הפרוסי לא היטיב עימו. הוא מספר על המכות שזכה לקבל מידי אמו על לא דבר. בבית הספר ובאוניברסיטה המצב לא היה טוב יותר. שוב הצלפות שוט, הפעם מידי המורים, לעיתים אף חמש עשרה פעמים (!) במהלך יום לימודים אחד. המלנכוליה השתלטה על אישיותו חזור ושוב, וחבריו ללימודים העידו בו כי היה מסוגר בתוך עצמו, נעדר חברים ומדוכא.
“מאניית השטן” של לותר, לפיו כל כישלונותיו, וכן כל מי שלא הסכים עמו, נתחוללו “בהשראת השטן”. באופן זה השטן הופך לתפיסה השולטת באישיותו ההופכת במהרה למאפיין מובהק בחייו הרוחניים, במגעיו החברתיים, בדיבור, בכתיבה ובהטפות, בהם הוא חוזר ושב ומציג את השטן כישות בעלת השפעה מכרעת על האנושות בכלל – ועל זו הגרמנית בפרט. יש ומאניית השטן באה לידי ביטוי גרוטסקי במשפט המצוטט לעיל- “השטן שוכב איתי הרבה יותר ממה שאשתי עושה”.
מי שהעניק לשטן מעמד בכיר ב”רוח הגרמנית”. זאת, על בסיס משנתו של לותר, היה גתה במחזהו ד”ר פאוסטוס הנחשב ליצירת המופת בתרבות “ארץ המשוררים וההוגים.” – Das Land der Dichter und Denker… מפיסטו השטן, רעהו המסור של פאוסט ובנו האהוב של אלוהים, הוא השליט העליון הנעדר כל מימד של שלילה.
בכתביו מספר לותר על כך שאהב לצרוח במלוא גרון, תופעה אותה הסביר במשפט:
הזעם פועל כממריץ לכל הווייתי- Wut wirkt wie ein Stimulans auf mein gesamtes Wesen…. הוא שמחדד את שכלי ונפשי… לעולם איני מתפלל, מלחין, כותב או מטיף טוב יותר אלא כאשר אני נתקף בזעם. זאת, בפרט כאשר אני מקלל את הפפיסט (אפיפיור) מעומק ליבי ומבקש מן השטן: “קלל אותו, את הפפיסט הארור ושלח אותו לאבדון.
כמו לא די בכך הוא מוסיף:
כשאני כועס אני לא מביע את זעמי, אלא את זעמו של אלוהים.
למותר לציין שאת מורשת צרחות הזעם העניק לותר לפיהרר בנאומיו שטופי שצף קצף לעיני הקהל הקם לרגליו, מוחה כפיים וצורח הייל היטלר !!!.
האומנם קשה להבחין ברוחו האל-תבונית של לותר, הנעדר כליל חשיבה רציונאלית – קל וחומר אמפירית – שכן ההיגיון מבחינתו הוא זרע השטן? האומנם יהיה זה נכון לקבוע כי אותו הבוז לתבונה צרוף בדנ”א הגרמני, זאת, לאור קריסתה של התבונה בהיבטה המוסרי ברוח הגרמנית שהגיעה אל שיאה בימי אדולף, תלמידו הנאמן של לותר אותו תיאר כ”אבי הרוחני”?
מרטין לותר – המשיח הגרמני – „deutschen Messias“ כפי שהאיש ראה לכנות את עצמו – העניק לעמו את שנאת התבונה, על מנת להחליפה באמונה עיוורת, הרעיון זכה לחיבוק חם בזרועות הפולק הגרמני. מאניית הרדיפה שלו הפכה ברבות הימים למאניה של האדרה עצמית. הוא האמין בכל נימי נפשו כי הוא הוא נציג האל על פני האדמה. הוא לא נמנע מלומר…
אני המשיח… אני הנביא של הגרמנים, שכן כזה הוא התואר הנאמן אשר עלי לעטות על עצמי מעתה ואילך…אלוהים מינה אותי על ארץ גרמאניה, ואני מצהיר גלויות ובאומץ כי הגרמאני המציית, אינו מציית לי כי אם למשיח.
וה”משיח” מסיים במשפט אזהרה אופייני: “אבוי למי שמעז לדחות את תורתי, הוא לא ינצל…”
באשר לחטא, לותר קובע גלויות שעל האדם לחטוא, וזאת באומץ. שהרי, על פיו:
גם הקדושים והשליחים חייבים היו להיות חוטאים… הקדושים חייבים היו להיות חוטאים של ממש… אני מאמין שהנביאים חטאו לעתים קרובות…
שאלת המוסר הכפול
כך באשר לנסיכים, וכך באשר לדעתו על כלל מעמדו של השליט. הריבון, אותו ממשיל לותר לבעליו של חמור, החייב להכות את בהמתו במוט ושוטים שהרי אחרת עלול החמור שלא לציית לאדונו. מכאן שעל הריבון המצווה על עמו לציית לו:
להכות, לענות, לתלות, להשליך למוקד, לערוף… רק כך יזכה השליט בנאמנות עמו.
את משנתו המוסרית מציג לותר בבחינת המוסר הכפול, לפיו כל נוצרי מנהל חיים כפולים, האחד נאמן ורוחני, השני כאזרח המציית לריבון. לשניים אין קשר זה לזה:
החיים האזרחיים אינם מתייחסים לאלוהים שאינו זקוק למעשינו. אם אנו משבחים אותו ומודים לו, זה כל מה שהוא מבקש. לא יותר.
מכאן האבחנה בין צדק עלי אדמות לצדק אלוהים…
רעיון זה שחיינו כאזרח אינם נוגעים בשום אופן לאלוהים, ומכאן שאיננו צריכים לערב בו סטנדרטים נוצריים,
המשפט חוזר ושב בכתבי האיש. על פי עיקרון זה קיימים שני סוגי מוסר, האחד המוסר הנוצרי הנאמן המתייחס לעולמו הרוחני בלבד. השני, אותו אנו מאמצים כאזרחים ופירושו הוא ציות מוחלט לכוח החילוני.
על האזרחים לציית לשליט החילוני באופן עיוור. השליטים והנסיכים הם האלים עלי אדמות -Die Herrscher und Fürsten sind die Götter auf Erden… כוחם נובע מרצון האל. אחת היא אם זכו בכוחם באמצעות שוד, שכן אלוהים הוא זה אשר העניק לשליט את עוצמתו, זהו רצון האל…
אם נניח להיבט הדתי-אמוני של מרטין, ונתרכז תחת זאת בהיבט החילוני של מערכת היחסים בין העם לשליט, נמצא כי לעם אין כל זכות למרוד או למחות נגד השליט, שכן דווקא שלטון טוטליטארי מוחלט – גם אם הוא מתעמר בנתיניו – הוא על פי המחבר התגלמות שלמות המוסר החילוני. האומנם, ניתן להצביע במקרה זה על תסמין אינסטינקט “העדר הגרמני” – The Germanic herd כפי שציין זאת הבישוף ויליאם טמפל (Temple) הנ”ל.
במרטין לותר אני רואה את אחת הדמויות האפלות ביותר שההיסטוריה הניבה עד כה.
תומאס מור
תומס מור (More) ההומניסט הבריטי בן דורו של לותר ידע מה הוא שח.
פרידריך ניטשה, בנו של כומר לותרני, מתייחס בחיבורו אנושי, אנושי מדי (Menschliches, Allzumenschliches) לסוגיית הרפורמציה מאסכולת לותר:
הרפורמציה הייתה תגובה של מוחות מפגרים נגד תור הזהב של הרנסנס האיטלקי… הגרמנים של לותר דחו על הסף את המסר ההומניטארי והתרבותי של הרנסנס, ונעלו עצמם בלאומנות קיצונית. לותר השיב את גרמניה לחשכת ימי הביניים.
את משנתו של לותר מסיים ניטשה במלים: credo quia absurdum est- אני מאמין שכן אלו דברי הבל.
אכן, הצדק עם ניטשה. הרפורמציה הגרמנית בנוסח לותר נעדרה כל סימן של תנועה ליברלית ומתקדמת, כי אם להפך, תקופה ריאקציונית קטלנית מול גדולת הרנסנס. היא בטלה כליל את ערכי התרבות, השירה, היופי, המדע, את גדולת הלב, הנפש, הרצון והמעשה… יש לראות בה עוד מקרה הדומה לזה של תגובת המוח הטווטוני מול האימפריה הרומית אלף שנים קודם לכן… אולם בעוד שבידי הגרמאנים הטבטונים עלה להחריב את רומא, הדבר לא עלה למזלה של תרבות המערב בידי מרטין לותר.. “
את קפיצת המדרגה של תרבות המערב מחשכת ימי הביניים אל שלבים מוקדמים של נאורות ודמוקרטיה, נקל לזהות בשורה של תהליכים ומהפכות. כך בראש וראשונה הרנסנס האיטלקי אשר שחרר את האדם מחשכת ימי הביניים והעניק לו עולם של יצירה תרבותית והומניטארית.
כך בריטניה עם המגנה כרטה משנת 1215 המגבילה את שלטונו של המלך, הקמת הפרלמנט בשנת 1327 ועד מגילת הזכויות והקמת המונרכיה הקונסטיטוציונית ב-1689.
כך צרפת במהפכת 1789 אשר הביאה להתמוטטות סמכותה של הממלכה האבסולוטית, הקמתה של האספה הלאומית, ביטול זכויות היתר של מעמד האצולה והצהרת זכויות האדם והאזרח, כולל אמנציפציה ליהודים. ההיבט התרבותי בא ליד ביטוי בעידן הנאורות שמחק במידה רבה את חוסר השוויון בין בני אדם.
המחצית הראשונה של המאה ה-16 ידעה את מהפכת הרפרומציה. האסכולה הפרוטסטנטית, בעיקר זו של קלווין בצרפת, אכן זכתה בתואר קלוויניזם והיא שהייתה הבסיס לעקרון הקפיטליזם בתרבות המערב, אשר חילצה את אירופה מחשכת ימי הביניים והביאה להתפתחות כלכלית, חברתית, דמוקרטית בבריטניה, צרפת, שוויץ, הולנד ועוד. כך שקיעת הכוח הפוליטי של המלך ומעמד הלורדים בממלכה המאוחדת לטובת בית הנבחרים. כך בימי אוליבר קרומוול כאשר המלוכה הופכת לרפובליקה, ובשנת 1657 שבים היהודים לבריטניה.
אולם לא כך בגרמאניה, שכן מאז מלחמת האיכרים מימי מרטין לותר מעולם לא נמצא בגרמניה ולו בדל ניסיון למהפכה של ממש במובנה הליברלי, קל וחומר – דמוקרטי. לולא לותר ספק אם היינו רואים בגרמאניה שליטים אבסולוטיים דוגמת הקיסר פרידריק השלישי, ביסמרק, וויליאם השני או היטלר. לא יהיה זה מופרז לצטט בנושא את התיאולוג הגרמני הליברלי ארנסט טרולתש (Troeltsch) מתחילת המאה העשרים, לפיו:
הרפורמציה של לותר לא זו בלבד שהייתה המשך לימי הביניים אלא אף שמה לאל כל ניסיון למימושו של עיקרון החירות בגרמאניה, והוא זה שסיפק את הבסיס “הרוחני” (…במובן הסרקסטי) להקמת משטר של אבסולוטיזם טריטוריאלי…
סוגייה נוספת נוגעת להיבט החברתי-כלכלי, כאשר אל מול הצמיחה הכלכלית המרשימה של מדינות דוגמת צרפת, בריטניה, הולנד, שווייץ… גרמניה, בעקבות “מלחמת האיכרים” מי שלותר היה נביאה, שבה ושוקעת בחשכת ימי הביניים, ממנה לא תתאושש לפני המאה ה-18.
מרטין לותר – Deutschland über alles
בעוד שקלווין, ארזמוס וצווינגלי ביקשו להפיץ את הרפורמות שלהם ברחבי העולם הנוצרי – ואכן ההצלחה הייתה מרשימה, הקלוויניזם התבסס בצרפת, בריטניה, בלגיה, סקוטלנד, ובהמשך בארה”ב, הרי שהמסר הרפורמיסטי של לותר נועד ל”גרמנים האהובים עלי” בלבד. מכאן שלותר לא היה נוצרי במובנו הרחב וההומניטארי המבקש להחיל את משנתו על כלל האנושות, כי אם על עמו שלו ולא עוד.
“אני מבקש את רווחתם ואת ישועתם של הגרמנים,” קרא הרפורמיסט.
מאחר ואני הנני נביא הגרמאנים, אני אתנהג כמורה נאמן ואזהיר את הגרמאנים מן הסכנות מולם הם ניצבים בימים אלו….”נולדתי למען הגרמנים האהובים שלי… Für meine lieben Deutschen bin ich geboren…ולענם אמות”.
אכן, היטלר לא היה אומר זאת טוב יותר. לותר היה האיש שטבע את הביטוי “Herrenvolk” -עם אדונים – במובן של גזע שליט ועליון, שכן…
הגרמנים הם האומה הנעלה בקרב האנושות… הגרמנים בולטים באופים הנאצל, ביושרם ובנאמנותם… מאז ומתמיד הייתה גרמאניה ארץ למופת- vorbildliches Land – העולה על כולם… אכן-Deutschland Deutschland über alles…
קנה המידה הבסיסי לערכים הנעלים של הגרמאני הוא מיליטריזם. בעוד החייל הגרמני הוא נועז ואמיץ בקרב, הצרפתי הוא לא יותר מאשר חצוף. מכאן הבוז כלפי הצרפתים והאיטלקים… המנצלים את העם הגרמאני… זאת, על אף העובדה כי התרבות הגרמאנית עולה בנקל על זו הצרפתית, האיטלקית, ואף היוונים עצמם אין בכוחם להשוות ביניהם לבין גרמאניה.
קשה לתאר טיעון מופרך ואווילי יותר בדבר עליונותה התרבותית של גרמניה בימי לותר, השקועה במאה ה-16 בחשכת ימי הביניים מול הפריחה התרבותית של הרנסנס האיטלקי המתקבל בברכה בצרפת.
ביטוי עליון להישג תרבותי בפיו של לותר היא השפה הגרמנית, והאיש קובע:
אני מודה לאלוהים על כך שמעתה והלאה יש בכוחי לשמוע את דבר האלוהים הדובר גרמאנית- Er spricht Deutsch… אין לשפה זו משל. לא הלטינית, לא היוונית ולא העברית…
הוא היה זה מי שלא חדל להתלונן על חלוקתה של גרמניה לנסיכויות ותמך נחרצות באיחוד העם הגרמני אשר יעניק לו מעמד של Herrenvolk בקרב האומות. והיה וגרמאניה תזכה לאיחוד, יעמוד בראשה פיהרר.
גרמניה כמוה כסוס מופלא – “Deutschland ist wie ein kräftiges Pferd, – אבל חסר לה פרש – Es fehlt ihm aber an einem Reiter…. רק הפרש יש בכוחו להריץ את הסוס במלוא כוחו. כך גרמניה, הגדושה אומנם בכל טוב, אבל חסר לה מנהיג. אילו קם לה מנהיג, אף לא אויב אחד היה בכוחו לנצח את גרמניה המאוחדת תחת פיהרר דגול.
הלותרניות אשר העלתה על נס את עקרונות הציות ויראת כבוד לסמכות, מבלי לדרוש מאותה סמכות מענה הומניטארי להמון המציית, העניקה תשתית למיליטריזם הפרוסי. כך קם והיה פולחן מדיניות הכוח – – Machtpolitik האדרת המלחמה, והצגת הפולק הגרמאני כאומת אדונים – Herrenvolk.
עליית הנאציזם לשלטון ב-1933 עורר בקרב הכנסייה הלותרנית גל של אופוריה ותמיכה גורפת. למעלה מ-70% מכלל הכנסייה הפרוטסטנטית חברו למפלה. הם חזרו וברכו על חיסולה של רפובליקת ווימאר ועל חלקם של היהודים באותה”רפובליקת החטאים” קרי: die Judenrepublik …
מאחר שהיהודים המיטו אסון כבד (ein schweres Unheil) על גרמאניה, קבעה הכנסייה האוונגלית לנקוט באמצעים חמורים ביותר נגד היהודים ובראש וראשונה “לבטל את מעמד של היהודים המומרים”. אשר ב-1933מספרם עמד על למעלה מ-100 אלף.
ב-17 בדצמבר 1941, לנוכח המידע הרחב בדבר רצח המוני של יהודים בחזית המזרח, יצאה הצמרת הפרוטסנטית בהכרזה…
ביטול אפשרות ההמרה של היהודים מאחר וגאולת היהודים באמצעות טבילה אינה אפשרית בגלל גזעם, וכי היהודים הם אויביהם מבטן ולידה של כל העולם ושל הרייך הגרמני בפרט… ועל כן יש להפעיל נגד היהודים את האמצעים החמורים ביותר.
באשר ל”חמורים ביותר” הכוונה בעת ההיא הייתה לבורות ירי של האינזצגרופן. הטבח החל כבר ב-25 ליוני, שלושה ימים לאחר פתיחת מבצע ברברוסה. במועד פרסום ההכרזה מספר קורבנות היהודים בבורות הירי עמד על קרוב לחצי מיליון.
היה זה התיאולוג הלותרני גרהרד קייטל (Kittel) מי שנאם בכנס בכירי הכנסייה הלותרנית לכבוד עלייתו של היטלר לשלטון בינואר 1933. קייטל פתח בנאומו בשבחי לותר בנושא היהודי והסביר שהנה הגיעה העת להוציא את משנתו של מרטין בנושא היהודים מן הכוח אל הפועל. האיש הציג בפני מאזיניו 4 אפשרויות לפתרון הסופי של בעיית היהודים: 1. השמדה. 2. כליאה בגטאות. 3. גירוש אל מדינה משלהם. 4. התבוללות עד היעלמותה של היהדות מן העולם…
. 1. Vernichtung. 2. Eingesperrtsein in Ghettos. 3. Deportation ins eigene Land. 4. Assimilation bis zum Verschwinden des Judentums von der Welt.
למותר לציין שרובו של קהל המאמינים בחר באפשרות הראשונה… „ Totschlagen der Juden- הרוג את היהודים. זאת על פי משנתו של מרטין.
היה זה ויליאם אולברייט (Albright) חוקר המקרא האמריקני שכתב על גרהרד קיטל…
בשנאתו ליהדות וליהודים שנמשכה עד 1943, לשאת את האשמה בתרומתו, יותר מכל תיאולוג נוצרי אחר, להשמדת היהודים בעידן הנאצי.
ביטוי מפתיע באשר לניקוי לותר מכל אשם מופיע בערך מרתין לותר באנציקלופדיה בריטניקה, תחת הכותרת… German religious leader Martin Luther – אין ולו זכר לתופעת המאניה דפרסיה והמגלומניה של האיש, אף לא מלה אחת על יודנהאס ולא על יהודים ושקריהם, קל וחומר לא הפשקוויל השם המפורש, לא פולחן מלחמת ההשמדה במקרה של מרד האיכרים, לא הסגידה למנהיג, ואף לא זכר למעמדו בעידן הנאצי.
כך אנציקלופדיה בריטניקה, וכך יד ושם באנציקלופדיה של השואה. הערך מרטין לותר קיים אומנם, אולם הכוונה לשמו של אחד המשתתפים בוועידת ונזה.
הערת סיום…
שאלה, אשר טרם נמצא לה מענה: כיצד אפשרי הדבר שפסיכופט מוכה מגלומניה, יודנהאס, פולחן מלחמת השמדה, ציות נכנע למנהיג …היה להתגלמות ערכי המוסר בתולדות ארץ המשוררים וההוגים, והגיע אל שיאו בעידן הנאצי בדמותו של אדולף מי שחזר וכינה את לותר ” Luther, mein geistiger Vater – לותר, אבי הרוחני…
בוויקיפדיה, בגרסה העברית, הערך מרטין לותר כולל 257 מלים המתייחסות אל “יחסו ליהודים”, קרי: כמעט ולא כלום.
בוויקיפדיה בגרסה הגרמאנית הערך: Martin Luther und die Juden משתרע על פני 21,813 מלים.
בוויקיפדיה בגרסה העברית אין כלל זכר לערך לותר והיהודים. באשר לאותן 267 מלים, כלומר פחות מ-1.5% מן הטקסט הגרמאני.
אכן, מחמאה ל- DEUTCHE GEIST בימים אלו.
הערת סיום – גילוי נאות…
בשיחה אליה הוזמנתי למכון יד ושם בהשתתפות דני דיין יו”ר הנהלת המכון, והדובר ד”ר דוד זילברקלנג, העליתי את שאלת התעלמותו של יד ושם במחקריו ממרטין לותר, כאשר המקרה האולטימטיבי הוא האנציקלופדיה של השואה, בהוצאת יד ושם בה אבי היודנהאס הגרמאני לא נזכר כלל… שאלתי כיצד אפשרי הדבר? השתררה דומיה, איש לא פצה את פיו ומהבעות הפנים ניתן היה לזהות רגש של אי נחת. השיחה תמה, הודיתי על ההזמנה, ונסעתי הביתה.
אייזנמנגר – “יהודים ללא מסווה”
יורשו, וממשיך את משנתו של לותר, מאה שנים אחריו, הוא יוהן אנדריאס אייזנמנגר (Eisenmenger 1654 – 1704) מזרחן גרמאני, מי שהקדיש את חייו לחקר התנ”ך והתלמוד על מנת לגלות בהם ולחשוף לעיני הפולק הגרמני את שורשי הרשע היהודי. את תוצאות “המחקר” – הגדוש בתרגום לקוי, פרשנות חסרת שחר של פסוקים מן המקרא, היפוך של משמעות ועוד, פרסם בחיבורו “יהודים ללא מסווה” (Entdecktes Judenthum). הספר, בשני כרכים עבי כרס, ראה אור בשנים 1711 – 1714 והפך מייד לרב מכר וחובת קריאה במרחב הגרמאני. כך בקרב הציבור הלותרני, קרי: רובו של הפולק הגרמני, כך במוסדות לימוד מחטיבת ביניים, עבור בתיכון, ועד אוניברסיטאות. בעידן הנאצי – ועוד שנים רבות לפני כן – היווה הספר יחד עם על יהודים ושקריהם של לותר מסד ליודנהאס, כאשר שורה אינסופית של מובאות משניהם מוצגת בבחינת אמת מוחלטת שאין עליה עוררין, שכן מדובר בצמד מחקרים שבוצע בידי “צמרת חוקרי התנ”ך והתלמוד.”- „Führende Gelehrte der Bibel und des Talmud.“ … כך בגרמאניה של היום…
אייזנמרגר זכה למעמד נכבד של פרופסור ללימודי שפות מזרח באוניברסיטת היידלברג.
עתה, על בסיס “נתוני אמת”, קרי: אין ספור מובאות מן התנ”ך והתלמוד החושפות את פניו של השטן היהודי כאסון הקטלני ביותר שנחת על גרמאניה… שכן היהודי – על פי אייזנמרגר המצטט את לותר – הוא…
פרזיט, שטן בדמות אנושית,…היפוכו של הגרמני שהוא קורבן, מרומה, מנוצל, נשדד. העם הגרמני – הוא העם הנבחר – נרדף, מבוזה, נצלב, הוא הקורבן הנחרץ של האפיפיור הקתולי, עושה דברם של היהודים. מכאן המסקנה הנחרצת כי את היהודים – התגלמות השטן הזומם להשמיד את גרמאניה – יש להכחיד – Muss ausgerottet werden בלשון יורשו של מרטין.
אכן, היה זה שמעון דובנוב מי שהגדיר את הספר: “אנציקלופדיה של שנאת היהודים”
לא זה המקום להתייחס אל שיטת המחקר של אייזנמרגר, ודי לציין כי האיש בחר בשיטה מתוחכמת לפיה, הציג את עצמו כפילושמי המבקש ללמוד את ספרי הקודש היהודים על מנת לרכוש ידע בנושא אשר תעניק לו סיבה להתגייר. הונאה, בזכותה זכה לסיוע משורת רבנים פרשני המקרא. כך בין היתר הרב דוד לידא, רב קהילת האשכנזים באמסטרדם, מי שהעניק לאייזנמרגר תואר של “גאון בחקר ספרי הקודש”.
למותר לציין שלא זה המקום להקדיש פרשנות ל”מחקרו” של אייזנמרגר … ודי לציין שתי דוגמאות בלבד. שתיהן עדות לפן ההונאה המלווה את כתביו מהחל ועד כלה.
א. כך סילוף מכוון של הכתוב על ידי הוצאה מהקשרו – סוגיית תפילת עלינו לשבח.
ב. כזב הדם הוא הנפש אשר נועדה להסתיר את המנהג היהודי עתיק היומין להקיז את דמו של ילד נוצרי לאפיית מצות בפסח.
עלינו לשבח…הבל וריק
המחבר מצטט את קטעים מתפילת עלינו לשבח…
עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ לַאֲדוֹן הַכֹּל… שֶׁלֹּא עָשָׂנוּ כְּגוֹיֵי הָאֲרָצוֹת… שֶׁהֵם מִשְׁתַּחֲוִים לְהֶבֶל וָרִיק, וּמִתְפַּלְּלִים אֶל אֵל לֹא יוֹשִׁיעַ.
מאחר והמלה “ריק” שווה בגימטריה עם “ישו”, קובע המחבר כי ב”הבל וריק” בכוונת התפילה להכפיש את ישו והנצרות. העובדה הידועה היטיב כי צירוף המילים “הבל וריק” לקוח מתוך ספר ישעיהו “וּמִצְרַ֕יִם הֶ֥בֶל וָרִ֖יק” (ל’- ז’) אותו כתב הנביא בימי הבית הראשון, חמש מאות שנה לפני המשיח הנוצרי, וכי התפילה מוקדשת לגינוי עבודת האלילים הפגנית, לא מטרידה את אייזנמרגר.
כזב טוהר הדם
עם זאת המדגם המייצג בבחינת ההיבט המכריע בספר הוא פרשת עלילת הדם. על מנת לחשוף את הולכת השולל העברית בנושא, מציג המחבר שורה של פסוקים בסוגיית “הדם הוא הנפש” האוסרים על היהודי כביכול אכילת כל דם, שהרי הדם הוא הנפש…
כך…”חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם כָּל-חֵלֶב וְכָל-דָּם לֹא תֹאכֵלוּ” ויקרא ג’ י”ז…
וְכָל-דָּם לֹא תֹאכְלוּ, בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם…, כָּל-נֶפֶשׁ, אֲשֶׁר-תֹּאכַל כָּל-דָּם–וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא, מֵעַמֶּיהָו ויקרא ז’ כ”ו-כ”ז.
…וְאִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל וּמִן-הַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם אֲשֶׁר יֹאכַל כָּל-דָּם וְנָתַתִּי פָנַי בַּנֶּפֶשׁ הָאֹכֶלֶת אֶת-הַדָּם וְהִכְרַתִּי אֹתָהּ מִקֶּרֶב עַמָּהּ. כִּי נֶפֶשׁ הַבָּשָׂר בַּדָּם הִוא… וַאֲנִי נְתַתִּיו לָכֶם עַל-הַמִּזְבֵּחַ לְכַפֵּר עַל-נַפְשֹׁתֵיכֶם, כִּי-הַדָּם הוּא בַּנֶּפֶשׁ יְכַפֵּר. עַל-כֵּן אָמַרְתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל-נֶפֶשׁ מִכֶּם לֹא-תֹאכַל דָּם וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם לֹא-יֹאכַל דָּם ויקרא י”ז י-י”ב.
כִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ וְלֹא-תֹאכַל הַנֶּפֶשׁ עִם-הַבָּשָׂר.” ספר דברים, י”ב,כ”ג.
הנה כי כן, מדגם מייצג של ההונאה היהודית, שהרי הכול מכירים את מנהג היהודים לשחוט ילד נוצרי ולהקיז את דמו לאפיית מצות בפסח. כאן מונה המחבר שורה ארוכה של עלילות דם בסדר כרונולוגי אשר “כולן נערכו ערב חג הפסח”, החל במאה ה-12. כך העלילה בנוריץ’ במזרח אנגליה (1144 ), כך ב-1235 בפולדה, גרמאניה, ב-1255 בלינקון, בריטניה: Little Saint Hugh of Lincoln שהביא לגירוש יהודים ב-1290… 1475 בטרנטו באיטליה… וכו’ וכו’. האיש שב ומסביר כי לא יעלה על הדעת כי מדובר ב”עלילה”, שהרי בכל המקרים בוצעו מעשי הרצח ערב חג הפסח…*
כל זאת, בבחינת עדות נחרצת לצימאון הדם היהודי אותו מסתירים היהודים בפסוקי המקרא.
למותר לציין שבהצגת הכזב היהודי בנושא הדם הוא הנפש, ממשיך אייזנברג את דרכו של לותר בסוגיית “איסור אכילת בשר חזיר”. היות והחזיר הוא אלוהי היהודים כפי שלותר מציג בחיבורו השם המפורש – Vom Schem Hamphoras, הרי שהפסוק מספר דברים י”ד, ח’ …
אֶת הַחֲזִיר כִּי מַפְרִיס פַּרְסָה הוּא וְלֹא גֵרָה טָמֵא הוּא לָכֶם מִבְּשָׂרָם לֹא תֹאכֵלוּ וּבְנִבְלָתָם לֹא תִגָּעוּ…
הוא מדגם המייצג את שיטת ההונאה היהודית אשר נועדה להוליך שולל את הגוי הטיפש על ידי ציטוט מספר הקודש. הנה כי כן, אין לך כזב יהודי קטלני יותר מן הדיבר “לא תרצח”…
הגרסה האנגלית של הספר תורגמה שוב ושוב תחת שורה של כותרות דוגמת:
Judaism Unveiled, Judaism Revealed, Judaism Unmasked
באחת המבואות נכתב…
במחקרו ביקש אייזנמרגר לחשוף את המנהגים החשאיים והמרושעים של היהדות …לפיו היהדות היא דת שקר שהומצאה על ידי בני ישראל הקדמונים בניסיון להונות את העולם.
* באשר לתרומת העם הנבחר בנושא, מן הראוי להזכיר את ספרו של פרופסור אריאל טואף – פסח של דם בו טוען ההיסטוריון הישראלי כי אכן רצח ילדים נוצרים בידי יהודים לאפיית מצות בפסח איננו כזב… לנוכח הביקורת על דבריו, מיתן הפרופסור את משנתו והסביר כי מדובר בכנופיית יהודים קיצונית…